סיפור קצר ארנסט המינגווי
השבוע השמיע רביב דרוקר סדרת הקלטות ובהן הפנינה הלשונית "כלב קטן" מפיו של ראש הממשלה. האמירה מעוררת תמיהה, שהרי נתניהו הצטייר בציבור כחסיד משפחת הכלביים כשביקש [על פי העיתונות] כי הוצאות החזקת הכלב[ה] קאיה ימומנו מקופת המדינה ללמדנו על החשיבות שהוא נותן להולך על ארבע הפרוותי ויחוסו ככלב ממלכתי.
אז מיהו הכלב הקטן, שיש אולי לדייק ולומר כלבלב, אותו אזכר ביבי בנימה מזלזלת בקלטת שהושמעה קבל עם ועדה? מהקשר הדברים מסתבר כי הכוונה הייתה לשר לשעבר, חבר הכנסת נפתלי בנט. וזה מתמיה שהרי הדמיון בין הפוליטיקאי הנמרץ ,אך קרח, לכלבלב שעיר הוא דחוק.
או, אולי כלב קטן הוא שם צופן , כמו למשל "המלאך" שניתן למרואן אשרף על אף שלא היו לו כנפיים כפי שלבנט אין זנב ?
הדעת נותנת אך לא במידה מוחלטת שביבי בחר בכינוי כלב קטן, לאבחן את השר לשעבר מהכלב הגדול הכמעט ממלכתי, השרוי בחצריו.
כלבים על אף היותם חבריו הטובים לאדם זוכים לעיתים לזלזול והשפלה ולעיתים משמשים כדימוי של גנאי לבני אדם . קשטינקה הכלבה הקטנה מסיפורו של צ'כוב הנושא את שמה, הייתה בת בית צנועה אצל הנגר בעליה, אך כשהלכה לאיבוד בפתח בית מרזח , נפלה לידיו של מאלף חיות שהפך אותה לחיה בזויה המשמשת לפרנסתו כבידור להמונים בקרקס. גורלו של שאריק, כלב חוצות עלוב שבעלובים ,גיבור הנובלה "ליבו של כלב" של מיכאיל בולגקוב, השתנה בן יום כשפרופסור פיליפ פיליפוביץ' גילה בו עניין, הוא אמנם הציל אותו מהקור והרעב ברחוב המוסקבאי הקפוא אך למעשה הכניס אותו לביתו במטרה לערוך בו ניסויים, להשתיל בו אשכים ובלוטת יותרת המוח אנושית וליצור כלב אנושי שיוכל להשיב לבני האדם כגמולם. ...
כלבלב
השימוש ב"כלב קטן" אליו נחשפנו השבוע ,מעיד שלא תמיד קופירייטר קר רוח ושקול מכתיב את ההשמצות וכינויי הגנאי ליריבים פוליטיים. לפעמים נוצרים כינויי הגנאי מתוך כעס או קנאה גרידא ובכך מחליפים את מערכת ההשמצות המתוזמרת של : "סמול ,אנרכיזם ,קומוניזם וסוציאליזם", ממסילתה.
הסופר הידוע ארנסט המינגווי נחשד בימיו, בשל נהייתו ורדיפת צדק חברתי, כשמאלן. אהדתו לרפובליקאים הספרדים במאבקם נגד הפלנגות הפשיסטיות של פרנקו, [למי צלצלו הפעמונים] האהדה הגלויה שלו ואולי הנאיבית לפידל קאסטרו וצ'ה גווארה וללוחמי החופש הקובניים, על אף נטייתם לשמאל הקומוניסטי, וסלידתו ממיליטריזם וממוראות המלחמה [הקץ לנשק] משכו אליו לשונות רעים. על אף היות פטריוט אמריקאי, הוא היווה מטרה למעקב של סוכני האף. בי. איי . ללמדך שלא כל פטריוט כשר תמיד בעיני השלטון ואפילו לא הסנטור ג'ון מקיין ,פטריוט וגיבור מלחמה אמריקאי שהוגכח על יריבו שחקן הגולף ונשיא ארה"ב שהשתמט בעצמו משירות צבאי.
אם היה חי כיום המינגווי היה זוכה מן הסתם לכינוי הכבוד אנרכיסט גדול מהשלטון.
את רגשותיו כאיש צעיר כלפי המהפכנים באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה ,מעלה המינגווי בסיפור קצרצר שנכתב ב1924.
פידל ו'פפה' [המיננגווי]
פרק 11 מתוך הספר בזמננו
ארנסט המינגווי
תרגום אבי גולדברג
ב-1919 הוא שוטט באיטליה על מסילות הברזל כשהוא נושא פיסת שעוונית מרובעת עליה היה מוצפן בדיו בלתי מחיק מסר ממטה המפלגה, על פיו ,נושא השעוונית היה חבר שסבל מאוד תחת שלטון הלבנים בבודפשט וביקש מהקמרדים לסייע לו בכל דרך שהיא. הוא השתמש בזה במקום כרטיס ביקור. הוא היה ביישן מאוד ודי צעיר ועובדי הרכבת העבירו אותו מצוות אחד למשנהו. לא היה לו כסף, והם האכילו אותו מאחורי הדלפקים בחדרי האוכל בתחנות הרכבת . הוא היה מרוצה מאיטליה. זו הייתה מדינה יפה, כך אמר. האנשים היו טובי לב. הוא היה בערים רבות, שוטט הרבה וראה הרבה תמונות. ג'וטו, מסאצ'יו ופיארו דלה פרנצ'סקה. הוא קנה רפרודוקציות שלהם ונשא אותן עטופות בגיליון של אוונטי. הציורים של מנטנייה לא נשאו חן בעיניו. הוא התייצב בבולוניה, ולקחתי אותו איתי לאמילייה רומאניה, שם היה עלי להיפגש עם מישהו. הייתה לנו נסיעה טובה ביחד. זה היה בתחילת ספטמבר והארץ הייתה יפה למראה . הוא היה הונגרי, בחור נחמד מאוד וביישן מאוד. אנשיו של הורטי פגעו בו קשות . הוא דיבר על זה קצת. על אף שחיבב את איטליה, הוא האמין במהפכה העולמית.
-אבל איך המפלגה מתקדמת באיטליה? הוא שאל. –רע מאוד השבתי.
אבל זה ילך וישתפר , הוא אמר. יש לכם כאן הכל . זו המדינה היחידה שכולם בטוחים בהצלחתה . זו תהיה נקודת המוצא של הכל. בבולוניה הוא נפרד מאתנו לשלום התכוון לנסוע ברכבת למילאנו ואז לאאוסטה כדי לחצות ברגל את מעבר ההרים לשווייץ. המלצתי לו על מנטנייה במילאנו. לא, הוא אמר, בביישנות רבה, הוא לא אוהב את מנטנייה. רשמתי לו היכן יוכל לסעוד במילאנו ונתתי לו כתובות של חברים בתנועה. הוא הודה לי מאוד, אבל מחשבותיו כבר נשאו אותו והיו נתונות למעבר ההרים שיהיה עליו לחצות בדרך לשווייץ. הוא היה להוט מאוד לחצות את מעבר ההרים בזמן שמזג האוויר היה עדיין נוח. בפעם האחרונה ששמעתי עליו היה שהשוויצרים כלאו אותו ליד סיון.