אין ספק שהמבע האנושי הבסיסי של מגע שפתיים לחלוחי הקרוי נשיקה אינו זקוק להנהרה, כל דרדק בן יומו זוכה לחשיפת לחייו לאין ספור נשיקות אהבה, כל זוג צעיר שההורמונים שלו מתפרצים כגלעיני רימון בשל של ירח תשרי מכיר את האקט הטבעי והמתבקש.
אבל כמו תמיד יש גם לנושא פשוט זה, רבדים נוספים שאמנם אינם נסתרים מין העין לחלוטין, אך משום מה אינם זוכים לדיון מעמיק הראוי להם.
נתחיל אולי באנטי תזה לנשיקות האוהבים בנשיקה הדחויה . למשל נשיקה של יאסר עראפת . המנהיג הפתטי הצליח להמאיס על מיליוני בני אדם את המגע האינטימי כאשר פניו עטורי הקוצים ושפתיו העבות נצמדו לפני מנהיגים ,תומכים וסתם כאלה שנקלעו למחיצתו. עדיין מבחינה תיאורטית מה שאירע באינטראקציה שבין המנהיג הפלסטיני לבין קורבנו היה אקט הנתפס כנשיקה אבל ההתייחסות אליה היא של דחייה ומיאוס.
בין נשיקת האוהבים ונשיקת הזאטוטים הנפלאים לבין נשיקתו של האיש בכפייה יש מרחב גדול של נשיקות שיש לדון בהן ברצינות ולהעמיד להם מקום במרחב החברתי ולא להמשיך ולהתעלם מקיומן.
החברה האנושית מתחלקת לשלש דרגות של חיבה : חברות מנשקות ומחבקות [ואם מדובר בכוהני דת גם סטירות מותרות] , חברות לוחצות ידיים או מקסימום הטופחות צ'פחה על הכתף וחברות בעלות דרגות קור המסתפקות בקידה ,הרמת כובע או ברכה ווקאלית. זוהי חלוקה גסה אבל מקובלת של מחוות חיבה המקובלות .
העם הצרפתי הוא פרדיגמה לחברה מנשקת : בין אם מדובר בנשיקת לחי אחת הרווחת בפאתייה הצפוניים של ארץ הגאלים או נשיקה אחת על כל לחי [סה"כ שתיים] באזור איל דה פרנס ועד לארבע נשיקות בעת מפגש.
פסל החייל המנשק סרסוטה פלורידה
פרידה הנהוגות בדרום הפרובנסיאלי, המתבצעות ימין שמאל ימין שמאל. ובנוסף, השכלול אליו הגיעו המנשקים הצרפתים במה שידוע כ"נשיקה צרפתית" המוכרת בעולם יותר מהסיטרואן ד.ס. כך או כך ,צרפת מוכרת כמכה של הנשיקות.
ישראל לעומת זאת מצויה על קו התפר שבין הנשיקה האירופאית לבין הנשיקה הלוונטינית. בין גינוני הנשיקה הצרפתית על כל גווניה הדקים לבין חיבוק ונשיקה גברית המקובלת בשבטים השמיים האופפים אותנו ממזרח דרום וצפון.
" נשיקת הסחבק " : במהלך המהיר מידי של שינוי פני החברה הישראלית מחברה צברית קצרת ימים לחברה המבוססת על אדני ערוץ 2 ,האח וגינונים של רוכשי דירות באשדוד ונתניה שהגיעו מגלות צרפת, הוחלפה הטפיחה על השכם הצברית וקריאת "אהלן, אהלן" ,לחיצת היד הצברית המזיעה -לתערובת נשיקות בסגנון שטרם התגבש .
התוצאה היא "נשיקת סחבק" תערובת מבוישת של נשיקות בעלות אופי סחבקי. המנשקים שגדלו על לחיצות ידיים אינם יודעים מי מנשק את מי ועל איזו לחי וכמה פעמים ומתי.למנשק הישראלי אין מדריך או מנטור שידריך אותו .
מי באמת צריך להתנשק ומתי? חברים הנפגשים מידי יום שישי מתנשקים ? ואם מגיע אורח חדש גם הוא מתנשק? מפגש בבית קפה בין חברות מחייב נישוק? גם אם כתוצאה ממנו מתהפך שולחן הקפה ?
בכניסה לבית קברות ? יושבי שבעה מתנשקים ?
והשאלה הגדולה באמת שאיש אינו מעיז להעלות לדיון : האם בין יוני לאוקטובר רצוי, צריך ואפילו מותר לנשק?
האם לחי דביקה או בית שחי מצחין בקיץ ישראלי אינו מהווה לגיטימציה להשהיית הנישוקים עד לאחר היורה?
ברור שבמסה קצרה ושטחית זו אין מקום להשיב על כל השאלות אלא רק להציפן ולעורר את הדיון בהן. אבל פטור בלא כלום אי אפשר כלפי הקורא שטרח והגיע עד הלום ,לכן אביא מספר דוגמאות לנשיקות רווחות בין חוף הים לכנרת.
נשיקת דודה חווה : השם לנשיקה זו בא מניסיון אישי אבל הוא אוניברסאלי. בכול משפחה טובה יש דודה אחת לפחות גדולה שופעת וסמוקת שפתיים זו שהלנה רובינשטיין ואליזבת ארדן מקדישות להן את רוב הייצור של שפתונים מגוון אדום דם מוחלט.
הדודה היא אישה חמה טובת לב ושופעת המביעה את רחשי שפתיה בהטבעתן על לחיי כל ילדי המשפחה שטרם עלו לתורה. החיבוק האוהב שלה משאיר אחריו לחי מרוחה בשני וניחוח בושם שלא נעלם גם לאחר מקלחת ומלווה את הילד לבית הספר במהלך השבוע שלאחר הדבקת הנשיקה.
נשיקת הדוד הנייק : שוב השימוש בניסיון אישי מקל על הכללה מתבקשת . הדוד הנייק הוא בדרך כלל איש מבוגר שאולי היה בעברו צעיר אבל לחיינו הוא נכנס כחרמן מבוגר שהפסיק לנשק את אישתו לפני שני עשורים לפחות והוא מנצל כל אירוע חברתי משפחתי לנשק את החלק הצעיר במשפחה שנע בחן מסביבו. הוא לא בוחל בכלה ערב חופתה או בחברותיה אותן אינו מכיר כלל, אך השמחה המדומה באירוע החברתי בו הוא נמצא, בר מצווה או ברית המילה משמש כעילה להביע את רגשותיו בהתחככות בצעירות רחבות מחשוף ובנישוק אבהי מזויף. הנסיבות מאפשרות לו נגישות אל לחייהן של עלמות חן שטרם עמדו על קנקנו של הנייק המצמיד והמדביק.
נשיקת הממוש והביוש: סדרות הטלוויזיה ודימויים סלבריטאים יצרו אצל הדור הצעיר הגדל במחוזותינו מודל לדבק חדש סמיך ולח המשמש אותם בכל מפגש בין ממוש לנשמה, מתחיל ומסתיים בגיפופים ונשיקות בין בנות אותו מין ובין בני זוג משני המינים תוך פליטת צווחות שמחה מדומות והארת פנים מלאכותית ובעיקר לעניינינו : נשיקות לחיים רבות ,ונשיקות פרידה וקריאות "ביוש".
ולסיום : פתחתי בפני הקורא הנאמן והמנשק פתח ראשון וצנוע למחשבה אמיצה ועצמאית על מהות הנשיקה במקומותינו.