עורך הדין החדש
"Der neue Advokat
פרנץ קפקא
תרגום אבי גולדברג
מטבע ובו מוטבעת דמותו של בוצפלוס[בוקפאלוס] הסוס האגדי
המוזיאון הבריטי
יש לנו עורך דין חדש, ד"ר בוּצֶפַאלוּס, רק מעט בהופעתו הנוכחית יש בה כדי לרמז על כך שהוא היה אי פעם סוס קרבות. הוא היה סוס המלחמה האמיץ של אלכסנדר מוקדון. כמובן, שרק אם אתם מכירים את הסיפור אודותיו, תשימו לב לכך שיש בו משהו מוזר.
אבל אפילו השמש של בית המשפט אותו ראיתי לפני מספר ימים על מישורת הכניסה לבית המשפט, הביט בעין בוחנת של מהמר ותיק במרוצי סוסים, על עורך הדין החדש כשטיפס על מדרגות בית המשפט, כאשר שוקיו מזדקרות מעלה, וצעדיו נוקשים בשיש.
בעיקרון, לשכת עורכי הדין אישרה את קבלתו של בוצפאלוס לשורותיה, תוך ראיה מעניינת של חבריה האומרים לעצמם כי, בחברה המודרנית בהיותה מה שהיא, בוצפאלוס נמצא במצב בלתי אפשרי ולכן, ובהתחשב בחשיבותו בהיסטוריה העולמית, הוא ראוי לפחות לקבלת פנים מסבירת פנים.
בזמננו - אי אפשר להכחיש זאת - אין אדם בשיעור קומתו של אלכסנדר מוקדון. בימינו קיימים הרבה אנשים שיודעים את מלאכת הרצח, אפילו יש כאלה בעלי מיומנות הנדרשת בשימוש בפגיון כדי לגהור מעל שולחן משתה חגיגי ולהכתים את חברם בוורוד..
ועבור רבים נותרה מקדוניה מוגבלת מדי, כך שהם מחרפים את אביו של אלכסנדר, פיליפוס. אבל איש אינו מסוגל לפלס את הדרך להודו. גם בימים הרחוקים ההם לא ניתן היה להגיע לשערי הודו, אלא שחרבו של המלך כיוונה אותם לשם. כיום המצב שונה לחלוטין – השערים הוסגו הרחק משם אל הרים שגיאים. כיום איש אינו יכול להצביע על הכיוון, רבים אוחזי החרבות המנפנפים בהן, ואך אין הם יכולים להראות את הדרך ומי שסומך עליהם יתבלבל.
לכן אולי מוטב להתעמק חרש לאור מנורה בספרי החוק, כפי שעושה בוצפאלוס, צלעותיו כבר אינן נלחצות בין ירכי הרוכב, חופשי, הרחק מהמולת הקרב של אלכסנדר, מעלעל וקורא בדפי ספרינו העתיקים.
*******
קפקא, שהשנה היא שנת המאה לפטירתו, בחר בבעלי חיים באלגוריות ובסיפוריו הקצרים בדרך שעשו ממשילי משלים מימים ימימה. אלא שדרך כתיבתו אינה ניתנת לפרשנות חד משמעית של הכתוב כמשל מובהק .
הסיפורים הקצרצרים הללו אניגמטיות שורה עליהם. קוד מוזר שאינו מתפענח ואינו מתמסר למציאת משמעות. מציאת הנמשלים לדבריו הסתומים, היא על "אחריות הפרשן" ועל פי נטיית ליבו ולא על פי נטיית ליבו של הכותב שלעולם נשארת עלומה.
פרשנות רווחת של חלק מהסיפורים, מהאנקדוטות הסתומות, נוטה לראות בהם שיקוף מצבו של היהודי בעידן המודרני. שורשיו של קפקא היהודי החילוני מפראג נטועים בעבר קדום ופארותיו צומחים גם בסיפוריו .
המיסטיקה והאניגמה מקורותיהן קדומים והשתוקקות יהודית מבצבצת באלגוריות. האם סוס הקרבות המיתולוגי של אלכסנדר - עורך הדין החדש הוא בעצם היהודי הישן בלבוש חדש? האם קבלתו ללשכת עורכי הדין של הסוס היא קבלת יהודים לראשונה, לחברה האזרחית לאחר שנכפה על עמי אירופה עולו של נפוליאון ודרישתו להעניק ליהודי זכויות על פי חוק?
האם עיסוקו של בוצאפלוס בחוק דווקא מרמזת על אותה מערכת משפט שהתירה אחרי שנים רבות בגלות ליהודים לעסוק במקצועות חופשיים, או שמא היא נובעת מהאובססיה של קפקא בכל הקשור בעולם המודרני המעוצב בידי מערכת משפט המחליפה את הסדר האלוהי שלפישרה אין גיבורי סיפוריו יורדים לעולם [המשפט, הטירה, מושבת העונשין]
האם אלכסנדר המלך היווני הגדול שמצא דרכו למצרים הוא היפוך למשה שהוציא את ישראל ממצרים ומצא את דרכו לכנען? והאם הפתרון המוצע בסיפור לבעיית היהודים הוא להשאיר אותם להגות בספרים, לקלוט אותם בלית ברירה בחיי החברה האירופאית?
סיפורו הידוע של קפקא הגלגול אודות סמסא בן האנוש ההופך בן לילה לחרק ענק, והסוס של אלכסנדר שהופך לעורך דין, מאפיינים את חוסר הגבולות של הכתיבה הייחודית של קפקא.
השימוש בסוסים רווח באגדות ובסיפורים , גם בסיפורו של קפקא 'הרופא הכפרי' מופיעים שני סוסים מופלאים הנושאים את הרופא הכפרי אל החולה אליו הוא נקרא ולאחר מכן מציצים לתוך חדרו של החולה.
השורשים לדימויים של קפקא זרועים בכל הדרך בה הלכה התרבות האנושית והם חוזרים שוב ושוב בעיבודים של סופרים ומספרים ובכך אין קפקא יוצא מן הכלל. השימוש בסוס האגדי של אלכסנדר, דומה לשימוש בבוראק הסוס המכונף של מוחמד במיתולוגיה הערבית שהוא עצמו מחזור בן דמותו של פגאסוס הסוס המיתולוגי שקדם לו בשנים.
גם מנדלי מוכר ספרים [ש"י אברמוביץ'] כותב את הרומן המודרני שלו ביידיש בשנת 1873 "הסוסה" ומאפשר לה לפצות פיה בלשון בני אדם.
סיפורו של אל סיד הגיבור בן קשטיליה האמיץ הוא גם סיפור האגדה אודות בבייקה, סוסו חסר התכונות אותו הפך אל סיד האביר לסוס קרבות. ואילו סרוונטס הופך את האביר וסוסו האמיץ של אל סיד איש קשטיליה לאביר סחבות מדומה, איש לַמַנְשָּׁה, ואת בבייקה הסוס הפלאי לסוסה עלובה רוזיננטה. דון קישוט ורוזיננטה. דון קישוט או 'האביר בן דמות היגון" [בתרגומו של ח.נ. ביאליק], והיצור על ארבע הכחוש, הסוסה רוזיננטה, קנו להם שם בספרות העולם ברומן הגדול מהמאה השש עשרה, בשל עליבותם מכמירת הלב.
התמונות הסוריאליסטיות, לעיתים מיסטיות, בסיפוריו של קפקא אינן תמיד מלאכת מחשבת אלא תצורות של הלב והתודעה המיוסרת של הסופר. אך עדיין הוא צועד בנתיב כתיבה שהתוו יוצרים בני תרבותו הגרמנית שכתבו עשרות שנים לפניו ובזמנו: א.ת.א. הופמן, היינריך פון קלייסט, הוגו פון הופמנסטל, גם הם התייסרו בקוצר ידם לתאר את סערת ליבם ופונים משימוש בשפה סדורה ומדימויים נדושים, לכאלה המשלבים סוריאליזם ומסתורין ההולמים את מצבם הרגשי.
יש המשווים את כתיבתו של קפקא עם זו של א.א.פו הסופר האמריקאי המודרני. רוב הקוראים והמבקרים רואים בקפקא מספר אוניברסלי ולאו דווקא יהודי, כזה שכתיבתו משקפת את האימה והחרדה של התודעה הפרטית של בני דורו והדור שאחריו מפני המציאות המודרנית .
אל בוראק איור הודי מקור לא ידוע
אל סיד הגיבור על סוסו
פרגמנט מתוך הספר "שיחות עם קפקא"
מאת גוסטב יאנוץ'
קטע קצר מספרו "שיחות עם קפקא" בו מתעד גוסטב יאנוץ' שיחות שניהל עם פרנץ קפקא ב1921 -1922. [תרגם א.ג.]
הנה אחת מהן המתרחשת בפראג בעת שהוא מתלווה אל קפקא בדרכו מהמוסד לביטוח עובדים נפגעים בתאונות, בו עבד, חזרה לביתו :
קפקא נעצר, נעמד כשידו מונפת וקרא
" תראה שם, שם ,אתה יכול לראות?"
מתוך מבואה של בית ביקובגאסה, אליה הגענו תוך כדי שיחה, פרץ כלב קטן ורץ, הוא נראה כמו כדור של צמר שחצה את דרכנו ונעלם מעבר לפינת טמפלגאסה.
"כלבלב קטן ויפה " אמרתי
"כלב" אמר קפקא בחשדנות, ובאטיות חידש את הליכתו
"כלב צעיר קטן ,לא ראית אותו?"
"ראיתי, אבל האם אכן היה זה כלב?"
"זה היה פודל קטן"
"פודל? יתכן שזה היה כלב, אבל זה היה יכול היה להיות גם אוֹת, סימן"
"זה היה בסך הכול כלב" השבתי
"זה יכול היה להיות דבר טוב אם היה זה כלב, אנחנו היהודים לעיתים שוגים באופן טראגי" קפקא נד בראשו
"זה יכול היה להיות דבר טוב אם זה היה כלב למי שרוצה בכך, מה שעבור אחד הוא כדור סחבות מתגלגל, או כלב, הוא עבור אחר אוֹת"
" Odradek, בסיפורך "דאגתו של אבי המשפחה?" *
קפקא לא השיב לי, המשיך והוסיף משפט אחרון
"תמיד יש משהו שאינו צפוי משהו שאיננו מביאים בחשבון"
המשכנו בדרכנו בדומיה, חלפנו על פני פשפש צדדי בחומת כנסיית Tyn
ואמרתי
"Bloy כותב כי זו אשמת היהודים שלא הכירו בבוא המשיח"
"ייתכן שכך הם פני הדברים " אמר קפקא
"ייתכן שהם לא הבינו שהוא המשיח. אך מיהו אותו אל אכזר המאפשר לבניו שלא להכיר אותו? למרות הכול האין זה תפקיד האב לאפשר לצאצאיו להכיר אותו, כשהם אינם יכולים לחשוב בצלילות או לדבר באופן ברור?"
"אבל בכל מקרה זה אינו נושא לשיחת חוצות, חוץ מזה כבר הגעתי אל ביתי, הוא החווה בראשו ברכת פרידה ובצעד מהיר נעלם לתוך ארמון Kinski.
*אודרדק הוא יצור לא מוגדר וקשה לתפיסה בסיפור "דאגתו של אב המשפחה" Die Sorge des Hausvaters")
פסל לזכרו של מיגואל דה סרוונטס , Plaza de España, Madrid