גרוטסקה מתוך הקובץ אבי והנערה מאורליאן
מאת מינונה [שלמה פרידלנדר]
לעברית אבי גולדברג
סלסלת הפרחים שהיתה תלויה מעל המיטה הפיצה ניחוחות ורדים אל נחיריה הרוטטים של העלמה שישנה, ראשה מונח היה ברוב חן על כר המכוסה בציפת משי צחור עטור מלמלה. וכפי שהיה ראשה היפה נח על הכר כך גם גופה החטוב שנמשך מטה ממנו, היה שרוע על המיטה, שקוע בשנת חוטאים.
נראה היה שלא היה בפקפוקי מצפונה של המדמואזל משום טרדה כלשהי לשנתה העריבה, והיא היתה עמוקה ומשיית כמו הכר עליו נח ראשה . היא ישנה שנת ישרים, לכאורה, למעשה הייתה העלמה הנמה דון ג'ואן נשי בעלת מידות מושחתות ביותר. קרבנה האחרון היה שרופ שהיה ידוע כאחד מגדולי תעשייני הפלדה בארץ, בטרם רוששה אותו והשפילה אותו עד שנאלץ למצוא את לחמו כרוכל נווד. אך לא היה זה לשווא, כי העלמה הישנה הייתה מאז בעליו של ענק יהלומים שרק קיסר יכול היה להחזיק בבעלותו.
בן זוגה הנוכחי, המחזר שלה, היה לא אחר מאשר הרוזן ראקר פון דייבל הזקן השברירי. ברור ללא צורך להכביר במילים שהיא בגדה בקשיש בנמרצות רבה עם חצי תריסר עלמים יפי תואר, ביניהם היה גם השחקן אייזלר שהיה ידוע בקנאותו לה. קשריה של המדמואזל עם הרוזן ראקר פון דייבל לא היו לרוחו של אייזלר בלשון המעטה, ובחילה מסוג דומה היתה עולה במערכת העיכול של הרוזן הזקן לו היה נודע לו כי השחקן אייזלר הקנאי עולה על יצועה של מדמואזל בת לווייתו לעיתים מזומנות.
ערב אחד, מעשה שטן, עלה דווקא אייזלר על הבמה לגלם את דמותו של אותלו, דבר שגרם באופן לא מפתיע לשריריו להדרך ולהטען בקנאה יוקדת, כשלפתע הבחין ממקומו על הבמה בוונדה הבלונדינית שלו לצידו של הרוזן השברירי, מתרווחים בתא הפרטי מעל ומימין לבמה.
התוצאות של המפגש המקרי והבלתי מתואם בין אותלו הקנאי לאהובתו ובן זוגה הקשיש היו הרסניות. עם רדת המסך בהפסקה הראשונה הוא זינק כחץ שלוח בדרכו אל התא הפרטי שלאכזבתו היה כבר ריק. גם במבואה של התיאטרון ובבר הסמוך ואף לא בדלפק שמירת המעילים, לא הותירו הברון הזקן ומאהבתו הבלונדינית כל עקבות.
אייזלר בתחפושת אותלו, לא אמר נואש ויצא כולו נסער מבניין התיאטרון, להנאת הקהל שבמבואה, והבחין בוונדה יקירתו וברוזן בן לווייתה, נכנסים למכונית שהחליקה מהמקום. את תפקידו כאותלו, בחלקה השני של ההצגה שיחק בצורה מעוררת השתאות. למחרת היום שיבח המבקר קלמפנר את משחקו של אייזלר 'כמתחרה למציאות עצמה! '
"למחרת היום!" קל להגיד, למחרת היום היו עיתוני הערב עמוסים בתיאורים, של אחד האירועים המוזרים שפורסמו מעולם, ויחד עם כך היה משהו מבדח בכתבות שסיפרו על ניסיון הרצח שכמותו לא נשמעו מעולם.
אייזלר רקם מזימת נקם, היה זה בשעות שלאחר הצלחתו על הבמה כאותלו הקנאי. הוא מצא עצמו במסבאה קטנה, מאורה בא הסתופפו פושעים, כשהמילים "רצח ומהומת אלוהים! רצח ומהומת אלוהים! נקשו בהתמדה במוחו ללא הרף כמו תקתוקי שעון. יוליוס פוטר גנב התכשיטים הידוע לשמצה, התבונן בהבעות פניו של אייזלר בסקרנות חקרנית.
'אז מה?" הוא שאל, "מה הוריד אותך מהפסים בן אדם?, מה הלהיט אותך עד כדי כך ?"
אייזלר טרם נרגע, אחוז זעם, רצה לחבוט בגנב, אך למזלו שקל זאת שוב. ראשית בשל החשש שהקהל שהתגודד שם היה מצטרף לאיש בו עמד להטיח את אגרופו ואז סיכויו לשרוד היו זעומים. שנית, כך חשב לפתע, המזימה שרקם באותן דקות יכולה הייתה אולי להתבצע בסיועו של פוטר, גנב התכשיטים בו עמד לחבוט. לכן הוא התגבר על סלידתו מהאיש וחיוך נמרח על פניו. בירה הוזמנה לשניהם והם הסתודדו מפויסים.
"תוציא את זה" אמר לו פוטר, "מה קורה?".
אייזלר השיב בשאלה "האם שמעתי נכונה כי אתה יודע לפצח מנעולי דירות?"
"בלי בעיות, השאלה היא רק מה יוצא לי מזה, אני אוסף יהלומים".
איזו מכה זו תהיה לוונדה אם תכשיטיה ייעלמו לפתע, הרהר אייזלר. כמובן שיהיה עליו להשאיר את הקטע הזה במזימת הנקמה בידיו האמונות של פוטר.
"יהלומים? זה הקטע שלך?"
אמר אייזלר , "בכתובת שאתן לך תמצא ערימת תכשיטי יהלום , מבחינתי תוכל לעשות בם ככול העולה על רוחך, ככל שזה תלוי בי אין לי כל עניין בהם"
"נשמע טוב" אמר פוטר, "אבל מה הקטע שלך בכול הסיפור הזה?"
"אני ,אני מתעניין רק בבחורה," סינן אייזלר "בחורה שבגדה בי ואני רוצה לשלוח לה אזהרה".
"זה עומד להיות ערב משעשע מאוד" צחק פוטר.
"נצא לדרך?" הצמד יצא לדרכו. ליל סתיו מקסים, ירח מלא זרח והיה ניגוד בולט לאפלה החייתית שבנשמות שני הגברים שצעדו לעבר טרפם.
פוטר פתח במיומנות רבה את דלת הכניסה לביתה של וונדה. דלת הדירה החליקה בשקט על ציריה, כשאייזלר שפיגר אחר פוטר הגיע לדירה. אייזלר כבר ידע למצוא את דרכו. הוא כבר לא התעניין במעשיו של פוטר, עניינם חשובים יותר היה עליו להסדיר: רצח. זו הייתה מטרתו. סלסלת הפרחים שמעל המיטה הדיפה ניחוח ורדים, פוטר הציץ לחדר השינה לרגע ,שואל בהתרגשות , היכן יימצא את התכשיטים.
'מצא אותם בעצמך" צעק אייזלר בקול רם, וונדה הזדקפה במיטתה.
כחובב תכשיטים מיומן היה אפו של פוטר רגיש מאוד למקום הימצאם, אפשר לומר שהוא ממש הריח אותם. הוא ערם אותם והסתלק במהירות מזירת הפשע, משאיר את אותלו לבצע את זממו בדזדמונה. [כיום אפשר למצוא את פוטר באוסטרליה] .אייזלר, לעומת זאת אחז בכתפיה הנחשקות של וונדה וטלטל אותה. היא ניעורה לחלוטין והתבוננה בו, מבועתת. אך כשראתה אותו משחרר את הנצרה מאקדח שאחז בידו וכיוון אותו לעומתה, התעשתה, שלחה ידה אל מתחת למיטה בתנועה מהירה כברק, והרימה, אלפי סליחות, סיר לילה מבריק .התנועה שעשתה וונדה גרמה לאייזלר להירתע, ואחר שנייה לפרוץ בצחוק נוכח סיר הלילה שבידה. היה זה צחוק אפל של אותלו,
"מותי, בוגדת נאלחת, פרוצה!, רצחת את ליבי," ואז ירה לעברה של וונדה חמישה כדורי אקדח. לכל ירייה היה צליל מובחן יותר . כשהתרוקנה המחסנית, זינקה וונדה ממיטתה בשמחה, סיר הלילה בידה, מוחזק כמגן . היא הניחה את ידה על כתפו של אייזלר וחייכה בפניו חיוך זורח, עד שאייזלר פרץ בבכי רם על שלא יכול היה לכבוש את ליבה של אישה כה מתוקה. תגובה סנטימנטלית זו הרטיטה את גופו.. הוא הסיר את ידה של וונדה מכתפו, קינח במטפחת את עיניו הדומעות והסתלק מדירתה.
עוד באותו יום הביאה וונדה למעצרו, לא רק באשמת ניסיון רצח, אלא וכאן, העוקץ, בגין גניבת תכשיטיה. הוא לא יכול היה לזכות את עצמו מעבירת הגניבה. ראקר פון דייבל הזקן שכר שרותיו של עורך דין מומחה לייצג את וונדה.
כל עת שאייזלר הזכיר במשפט את פוטר כגנב, הלעיג עליו עורך הדין, וקרא לפוטר "הנעלם הגדול" ואפילו לגלג על שמו וניתח את משמעותו כשם של אחד שיושב על הסיר... כשהוא מחייך חיוך זדוני. ההמון התמוגג על תיאורי השימוש בסיר הלילה כשריון, כמגן... הסיר שוונדה חבה לאחד מלילות השכרות רוויי השמפניה עם שרופ, מאהבה שהתרושש. את תכשיטי היהלומים היא לא הצליחה מעולם להשיב לעצמה והברון הקשיש ראקר פון דייבל נאלץ למכור שלוש ממעונות הפאר שלו בכדי לממן רכישת אוצר יהלומים חדש. היא, מפלאי האופי הנשי, משכנה אותם למען אייזלר, וסייעה בידו להשיג הצהרה רפואית שהוא מעורער בנפשו ולכן הועבר לבית מחסה לחולי נפש, שמנהלו התיר לה שעות ביקור נדיבות כאוות נפשה. מאז אותה תקרית, חשות נערות ליווי חמודות בלתי מוגנות ללא סיר לילה מתחת למיטתן.