יום גתה תל אביבי אפריל 2012
אקרמן הצעיר שאל לעצתו של גתה הגדול, מי שהתמודד עם מפיסטופל ויכול לו, : "נסה להתמקד באירועי יום אחד שהחל בשעת בוקר מוקדמת ויסתיים עוד באותו יום טרם נקש השעון חצות" , הנחה אותו המייסטר הקשיש.
להווה ידוע שאין מקום להשוות בין יום וימארי במאה השמונה עשרה לבין יום גוש - דני במאה העשרים ואחת . וולטר בנימין כבר עמד על ההלם אותו חווה המתגורר בכרך הגדול ועל מנגנון ההגנה מפני ריבוי הרשמים החולפים על פניו במהירות שיא.
הבחנתו זו של בנימין שמקורותיה בעיר התעשייתית של מחצית השנייה במאה התשע עשרה, נכונה שבעת מונים באורבניה הישראלית של 2012. תיאור פואטי של יום רגיל בגוש דן יכול להיעשות תוך שימוש בחומרים עבריים מתכלים: קח אוזן שלישית, מזדה 3, גלידת אייסברג , בחש היטב לתוך אגזוז אוטובוס באלנבי, הוסף קורט חומוס בירמיהו והרי לך שירה.
יוהאן וולפאנג פון גתה
ואם תרצה פרוזה אמיתית הוסף ראיון רדיופוני עם דובר צה"ל, חוטבלי ושידור חי של כוכב נולד והרי לך יום כיום הבריאה הראשון: תוהו ובוהו.
היום הרמת שרוני נפתח בדרך כלל
בצלילים ירוקים להזכירך הרקע החקלאי של הישוב.
משורי שרשרת שרעשן הורס כל מד דציבלים
פוצחים בשאגה מידי בוקר.
הבית הרמה"שי הממוצע
מוקף מארבע כנפות שמיים.
בכל כנף גר שכן –
שאת ביתו בגדר חי טומן,
ולכל גדר חי יש גנן -החפץ
לגזום עד בלי די
ולכל גנן יש משור אימתני -
המקיים תאום זדוני
להפר שלוות השכנים –
ולהחריד חסרי אונים.
אם נתעלם ממצב הרוח התוקפני
הקופץ עלי, שהוא תגובה לרעש האכזר,
יתחיל היום בסקירת העיתון
שהושלך לחצר הבית על ידי קטנוען מרעיש
ופולט עשן שמנחית
את הזבל המודפס לרדיוס הלח של המתזים.
על פי הנחיות המטה לחסכון במים,
פועלים המתזים בחשאי
בשעת שחר במטרה לצמצם את עלות אגרת "נגמרה הכנרת"
שהושתה לאחרונה על כל מי שמבקש
לצרוך מים מעבר לכמות של מימייה צבאית בשבוע.
מנסה לשמוע מוזיקה שלווה ברדיו בבוקר ומיד אתה נתקל בהודעת קריינית אל נושא המימייה: "יש להוריד את המים בשרותי הצימר תוך שימוש בידית הקטנה". אינני גר בצימר אלא בכמה צימרים ואני מעדיף שקרייניות צעירות לא ידריכו אותי במקומות שהצינעה יפה להם.
התרווחתי בכיסא והרוויתי את צימאוני לחדשות שהתפרסמו בסמרט-עיתונים:
"שופט בחרדית המרעיבה נזף : אסור לגדל בנך כך"
ושופט לאנס הקשישות: "סדום ועמורה ,למאסר יילקח"
ושופט המעצרים פסק, "ייעצר מפיץ סמים בפיצוציות"
ושופט ההרכב מלמל, "נשיא שמזיין מזכירות!"
ושופט השלום: "הנאשם בשכרות דרס נערות"
ושופט בקטין גער "מעשי סדום בילדות - נגע",
מחה את מצחו וציווה "יש לעצור את הפגע"
בית המעצר מפוצץ, התובע לסנגור לחש "אין מקום לסיכה"
והסנגור השיב: "ממש מכה, לא יישאר מקום לראש הממשלה"
ושר האוצר בדרכו למאסר, לבנקאי אמר
"בעתיד הוראות תקבל בסלולר"
הנחתי את העיתון בשאט נפש, כיצד אפשר להפיק פואמה ממאגר זה? יש לסלק את החומר ולהתחיל את היום מחדש. יצאתי מביתי אל העיר הגדולה, נופפתי בידי למונית שעצרה בחריקת בלמים: "לאן אחי?" שאל נהג שחולצתו מרובבת בשירי בורקס וזיפי זקנו מעלים את זכרו של יאסר ערפאת.
יש לי אח ולא רציתי להצטרף למשפחת הנהג ושלחתי אותו לדרכו תוך שאני סופג קללה עסיסית.
המונית שהגיחה כעבור מספר דקות אוישה על ידי נהג ולידו התרווחה גברת מלאת איברים שהורתה לי "עלה, אני יורדת עוד מעט".
ויתרתי על חברתה ושילחתי את המונית לדרכה. המונית השלישית עצרה ונכנסתי לתוכה. "ליהודה הלוי פינת אלנבי בבקשה", העברתי את היעד לנהג. "לבנקים?" השיב הנהג תוך שהוא מכניס להילוך ויוצא לדרכו.
"לא" השבתי, כי סבור הייתי שמדובר בקוד הקשר של תחנת המוניות.
"לבנקים, לבנקים שמה?" שב הנהג על המנטרה. חזרתי על הכתובת והנהג נראה מאוכזב אבל המשיך בדרכו כשמכשיר הקשר שלו פולט שאלות.
"מי פנוי בסלמה",
"לקחת את סילביה מאסותא".
שרית חדד הרעימה בקולה ברדיו והעפילה על הסדרן של תחנת המוניות .בינתיים התקדמה המונית כברת דרך והנהג שאל: "דרך איילון או כביש החוף",
"איך שנוח לך" השבתי,
הנייד שלו צלצל, שרית סלסלה והסדרן חיפש
"מי נותן לי בוולפסון".
"איילון?" שאג הנהג.
"סע כפי שאתה מבין", השבתי.
לא, שאג הנהג "שמתי מונה, אתה צריך להחליט".
"איילון", השבתי בעודי מתפתל על המושב המהוה.
"תגידי לדני שישמור לי שני צמיגים",
הורה הנהג למישהי בנייד.
"כביש החוף אמרת?". איילון", השבתי.
"אי אפשר, עברתי כבר את היציאה לאיילון".
"טוב, אז כביש החוף", אמרתי.
הוא התחיל לעצבן אותי.
הגענו למחלף הקאנטרי,
"תגיד לי איפה לצאת מהכביש".
"אתה לא יודע?" שאלתי.
"לא. אני מכיר רק את איילון, אני מחדרה.
רק לפני חודש השתחררתי מקבע".
"שושי, שמעת מה שאמרתי על הצמיגים?"
הגענו, יצאתי מהמונית לאוויר הלח של שפלת הרצל.
עד כה אספתי רשמים שיכולים לשמש
את אלן גינסבורג או את צ'ארלס בוקובסקי כחומר מלבב ליצירה קטנה:
השמש קפחה על ראשי
והנייד השמיע קול "אברהם?"
שאלה נשית פורקת עול
"כן" השבתי, בליבי שמחתי על העניין
האישי שגילתה בי בעלת הקול המקסים:
"מדברים מביטוח... רצינו לעניין אותך ב...
"לא מעוניין", קטעתי אותה, "אני כבר קשיש"
"אולי תקדיש לי עוד רגע מר איש?"
לא, אמרתי באסרטיביות לנשית.
צר היה לי של שקיפחתי פרנסת אשת מכירות שכל כולה תלויה בגיוס פראיירים למאגר הטמבלים המשלמים כל חייהם פרמיות דשנות לחברת ביטוח. ומה הפרס הגדול על שעבוד כספיך כל חייך לביטוח חיים: במותך ילדיך ואלמנתך העליזה יקבלו צ'ק בסך ככה וככה, בניכוי עלות הנופשונים באנטליה, השי לחגים ועוד כהנה וכהנה שחילקו ביניהם עובדי מחלקת ביטוח חייך, בחייהם.
הנייד שוב השמיע צרצור:
"אברהם, כאילו נתקנו" אמר הקול הנחמד
"עלמת חן, אני כאילו לא מעוניין,
החזיקי מעמד ואל תתקשרי
אלי כאילו יותר לנייד"
בקול רגוע הוספתי: "אל תתקשרי לעד".
חיפשתי מקום מוצל בו אוכל ללגום אספרסו והנחתי עצמי באחד מריבוא בתי הקפה הפזורים בעיר. כחובב קפה, אין לי אלא לברך על שתל אביב הפכה לצרכנית קפה ברמות שמקובלות אולי בווינה.
בכל מקום ששכן אי פעם סניף בנק,
בזריזות אספרסו-קפוצ'ינו–בר הוקם.
אם המגמה תמשך יש סיכוי סביר
שבמקום סימילק
הפעוטות הנשרכים ילגמו אספרסו מהיר
"הקריין דיווח: הוטל רימון בקריית ים
בקרן רחובות הומה אדם וטף
הסיבה המשוערת לסכסוך, כך אמר,
הזכויות בבתולת הים שנתגלתה זה לא מכבר
בסמוך לחופי הקריה
הצפונית שעל דבר קיומה
לא שמענו בעבר.
ריב דייגים, מי יחזיק בחזה השופע
של הבתולה ומי יסתפק בליטוף זנב הקשקשים שלה.
כך ישבתי לתומי בעיר הלבנה,
לה מלאו מאה שנה ,
עשן הדיזלים חודר לאפי
חשבתי שאוכל להתבודד בגפי
הקריין המשיך:
"הנשיא התעלף, והטייס הצעיר התרסק
קצין מג"ב את שכנו לעולם שכולו טוב סילק
ערבי את לוחם גולני רצח".
צופר הניידת את אוזני מעך
האספרסו מצוין כמו ברומא,
והשקל עולה צפונה"
גתה הקשיש, אולי יותר מכל זאת להפיק
תוכל .
אבי גולדברג