הוצאת ידיעות אחרונות ,2007
200 שנה להולדתו של ריכרד וגנר
מאת אבי גולדברג
העיתונות העולמית ועולם המוסיקה חוגגים השנה את יום הולדתו המאתיים של המלחין שהפופולאריות שלו היא בין היתר פרי מאמצים בהבניית התדמית של המלחין ככוכב,לקידום תדמיתו, מהלך שהחל עוד בימי חייו בעיקר על ידי אשתו השנייה קוזימה.
תחת שרביטה של אשתו השנייה קוזימה הונצחו חייו והוא הפך לסלבריטי בעודו בשיא כוחו. המלחין שהשכיל לבנות אולם קונצרטים לעצמו בביירוט במזרח גרמניה ולהפוך את המקום הנידח למקדש למעריציו. המלחין שהאוטוביוגרפיה שלו “חיי” נכתבה ועוצבה על פי מידותיו בתקופת חייו המאוחרת בה זכה להכרה, ומערפלת במכוון את פרקי חייו הראשונים,נהנה עד היום מהדיבידנדים שההשקעה בבנית תדמיתו מניבה.
מבלי לשפוט את איכות המוזיקה של ווגנר ואת הרעיונות העומדים בבסיס האומנות שיצר, באשר כישורי כמאזין מוגבלים ,אני מסכים עם אמירתו של יואב רינון “ריכרד ואגנר,הטמטום והשמאלץ” .
הארץ 24 למאי 2013. בו הוא מתייחס בכל הקשור לליברית, או לשלד התוכני של האופרות שחיבר או נכון יותר בלשונו של ואגנר “יצירות האומנות הטוטאליות” שיצר. מי שנתן דעתו לתוכן היצירות הואגנריות, ימצא בהן תמהיל של מיתולוגיה נורדית ,מיסטיקה נוצרית והרבה יומרה . מצד המוזיקה והמקצבים היא נועדה לכבוש לחלוטין את חושיו של המאזין בצורה פתיינית פומפוזית וטוטאלית. אורכן של חלק מהיצירות הוא בלתי נסבל, העמדתן על הבמה היא גרנדיוזיות בהתגלמותה,והמילה צניעות היא ההיפך המוחלט לכול מה שווגנר עשה או קיים באומנותו.
הספר “מסדר קוזימה” ,אותו כתבתי ושחייו המוקדמים של וגנר מהווים בו רקע היסטור, נסב על שתי שאלות עלומות בחייו של וגנר. האחת, מוצאו,שעל פי חרושת ההיסטוריה מניחה כי הוא מזרעו של אברהם שממנו התעברה אימו באחד מאתרי המרפא הפופולאריים ששמשו במאה התשע עשר אתרי חיזור וניאוף ולא רק להקלה על מכאובים. לומר בבירור ואגנר הוא פרי אהבה אסורה בין אימו לגבר ממוצא יהודי.השאלה האחרת היא פרשת יחסיו של וגנר עם הפילוסוף פרידריך ניטשה הצעיר, שהחלו כיחסי הערצה של הפילוסוף הצעיר למאור המוזיקה העולה, והתחלפו בסלידה ודחייה מצידו של ניטשה, להם נתן פרסום בכתב כפי שיפורט.
שתי שאלות אלו, האם אכן הושפע ואגנר מהידיעה שהוא פרי אהבה אסורה של אימו לגבר ממוצא יהודי ומה הסיבה האמיתית לקרע העמוק בין וגנר לניטשה הינם הציר למותחן העושה שימוש במוטיבים הללו.
מוצאו של ואגנר עד כמה שידוע לוט בערפל כמוצאם של אנשים רבים שנולדו טרום עידן בדיקות ה די .אן. איי ,הספק המכרסם בליבו של ואגנר על פי אותה גישה הופך אותו לאנטישמי במוצהר.
ואגנר שמסלול נסיקתו היה איטי נחל אכזבות מרות בראשית דרכו. כגבר פומפוזי הצליח להסתבך בחובות עם נושים ונאלץ לברוח ולמצוא מקלט בפריז ולחפש בה את מזלו. אותה עת היה נשוי למינה, שחקנית במה שבגדה בו והזכירה לו בהתנהגותה את נאפופי אימו. שהותו בפאריז הייתה מייסרת ,פריז הייתה מרכז האומנות של המאה התשע עשרה ובעולם זה שלט לצערו של ואגנר ג’קומו מאיירבר היהודי מנהל האופרה של פריז. המוזיקה של ואגנר לא נחלה הצלחה בעולם שבו ההכרעות המוזיקליות נעשו על ידי מאיירבר, בעיר בה המשורר ממוצא היהודי היינה היה הבון טון . לימים,בשבתו כגולה בציריך, מוציא ואגנר חוברת צנומה ” היהדות במוזיקה” בה הוא שופך מררתו בעיקר על מוזיקאים גדולים ממוצא יהודי ,מנדלסון ומאיירבר. זרע האנטישמיות שלו פורץ גבולות ויש בו כבר מהיסודות הגזעניים הרואים ביהודים זן אחר של אדם נחות שאינו מסוגל ליצור כלל יופי מקורי אלא להעתיקו כטפיל רק כשהוא נמצא בין מארחיו בני התרבות, האירופאים. במהלך חייו כתב וגנר עוד מאמרי שטנה כנגד היהודים.
לימים לאחר השהות בשוויץ בבריחה מהשלטונות ,חוזר ואגנר לגרמניה וזוכה להכרה ולחסות , הוא מחליף גם את בת זוגו השחקנית מינה בקוזימה פון בילוב ,אישה נשואה בתו של פרנץ ליסט. קוזימה מעניקה לווגנר את הביטחון ואת הקשרים שאשתו הראשונה מינה חסרה. אבל האישה השאפתנית שובה גם את ליבו של הפילולוג הצעיר והסובל פרידריך ניטשה. ניטשה היה מבאי ביתם של הואגנרים, הוא מעריץ את ריכארד ואת דעותיו אך נמשך אל אשתו היפה. בשלב מסוים מתגלע קרע בין המנטור המפורסם לבין הפרופסור הצעיר מוכה המיגרנות וניטשה מוציא לאור מתחת לידו את הספרון “פרשת ואגנר” בו הוא מעמיד את יצירתו של ואגנר לביקורת תוך שהוא משווה אותה עם זו של ביזה וכמובן מעדיף את האחרון.
הרקע הרשמי לקרע הוא הפער האידיאולוגי בין המלחין המפורסם המוותר על דעותיו משנה אותן וחוזר לשאוב את רעיונותיו ממקורות הנוצריים , דבר שנראה בעיני ניטשה בגידה בדרך הפילוסופית המשותפת לשניהם,ובכך יש כניעה וחנופה לדעת הקהל. ההסבר האחר לקרע הוא חיזוריו של ניטשה ומאמציו לכבוש את ליבה של קוזימה שהפכו לבוטים מידי,וגורמים לניתוק מלא של היחסים בינו לבין משפחת וגנר והחוג הנוצץ שסובב אותם מהפילוסוף.
שתי שאלות פתוחות אלו מלוות בעובדה היסטורית נוספת,והיא פרסומה בשנות העשרים של המאה העשרים הודעה בדבר ספר הצפוי להתפרסם על ידי המו”ל האמריקאי סמואל רות ,בשם “אחותי ואני ”. בפועל מתעכבת הוצאת הספר שנים רבות בשל מגבלות הצנזורה ורק ב 1951 מתפרסם הספר. הספר הוא כביכול פרי עטו של פרידריך ניטשה. הספר הוא מן וידוי מפוקפק של ניטשה כמי שקיים יחסי אישות עם אחותו. לא ברור מי כתב את הספר ואין כל ראייה לכך כלל שניטשה כתב אותו בהעדר כתב יד שכזה. על אף ששנים רבות חלפו מאז פטירתו של ניטשה הוצאת הספר לאור מעוררת מחלוקת וסערה שלא שכחה. לא רק שהסערה לא שכחה היא מתגברת לפתע כאשר מובא הספר לתרגום בישראל, בשנים האחרונות, ומתעוררת מחלוקת למי הוענקה הזכות לתרגום. תרגום היצירה עומד במרכז סכסוך ספרותי בין מתרגם אחד לבין המשוררת והמתרגמת הלית ישורון שהחלה כבר בתרגומו.הסכסוך הופך להיות מתוקשר לאחר שהמשטרה עצרה את המתרגם בחשד שהיה מעורב בתקיפתה המוזרה של המתרגמת הילה ישורון בדירתה שבמתחם אנדרומדה ביפו.
כאמור הספר המסתורי "אחותי ואני" שאין ודאות כלל מי כתב אותו ויוחס לניטשה, מלהיט מחדש את המאבק בין “חסידי ואגנר” לבין מעריצי ניטשה שאינם מאמינים כלל כי היה מסוגל להוציא ספר מעין זה.
ההנחה כי מדובר בפרובוקציה היא חלק מהמתווה לספר מסדר קוזימה ,זאת אני משאיר לקוראים שיכולים להשיג אותו כיום במהדורה דיגיטאלית באתר 'עברית' באשר המהדורה המודפסת אזלה.
מסדר קוזימה כספר דיגיטלי נמכר באתר 'עברית'
תגיות