אבי גולדברג
גיבורו של הרומן מאת יוסף הלר, מלכוד 22 טייס המפציץ האימתני B25 ,יוסריאן, מכנה את עצמו משוגע, כי בהגדרה צריך להיות משוגע כדי לטוס למשימות הפצצה, ומכיוון שתקנות הצבא קובעות שאי שפיות היא הצדקה לקרקוע טייס, טייס יכול היה להתחמק מחובת טיסה. אך עצם התהייה בדבר שפיותו, של הטייס, התהייה בדבר הגיון ההפצצות, בכך הוא מפגין את שפיותו ועל כן חייב להמשיך לטוס.
דבר לא הכין אותנו לצפירת הסירנה בעת טיול טבע באזור המרוחק כשמונים ק"מ מברלין, בעיירה לובן הזעירה הנמצאת בלב שמורת הטבע השפרה – וולד, בסמוך לשפך השפריי לנהר האודר בגבול פולין גרמניה. ביום תכול של אביב אינדיאני בחודש השלכת אוקטובר, ניסוי צופרים בגרמניה 2024!
גם גרמניה מתכוננת למלחמה. הקרב על אוקראינה בעיצומו, והמלחמה עלולה להתפשט גם למדינות אירופה הסמוכות.
גבול פולין גרמניה נהר האודר[מסומן בוורוד] .
וחזרה למחוזותינו
מאות אלפי אזרחים פלשתינים עזתים נקלעו למלחמה שנכפתה בידי החמאס, הארגון במחיצתו ותחת שלטונו הם חיו - תחת הנהגה פוליטית וצבא הטרור של עזה. עזתים רבים היו שותפים מרצון או מכורח להכנות של צבא טרור אכזרי לבצע טבח בישראלים, הם אפשרו למרצחים להתאכסן בבתיהם, להשתמש בבתי החולים שלהם כמעבדות נפץ, ובכיתות הלימוד של ילדיהם כמחסני אמל"ח ובמנהרות מתחת לבתיהם כמלכודות מוות לחטופים. החמאס בעצם השתמש באוכלוסייה האזרחית כחלק מהמרקם הטרוריסטי ובשפה מכובסת כמגן אנושי.
זהו פן אחד שהדיון בו טרם מוצה, בהקשר של מלחמת חרבות ברזל, ובהקשר של המשפט הבינלאומי ופרשנותו את היטמעות ארגון טרור בתוך אוכלוסייה אזרחית ושל המלחמה בו, ובתוצאה הבלתי נמנעת של הרג אזרחים שנכפה על מי שנאבק במרצחים.
מה שלא נדון כלל הוא ההפקרות, ההפקרה, אי האכפתיות שבה נהגה ההנהגה הרצחנית באוכלוסיית המיליונים העזתית, כשהחלה התגובה האווירית הישראלית, שלא כדרך בה נהגו מדינות שהותקפו בידי מטוסי אויב, האנגלים, הצרפתים ואפילו הנאצים, עם אוכלוסייתם האזרחית.
במהלך שנים רבות של שלטון החמאס נבנו ברצועת עזה קילומטרים של מנהרות, בונקרים תת קרקעיים, לשימושו של צבא הטרור. בעת צרה לא אפשרה ההנהגה הרצחנית, ובוודאי לא הורתה לאוכלוסייה לעשות במנהרות שימוש כהגנה בפני תקיפות מטוסי צה"ל.
גם כשחיל האוויר הישראלי הודיע על כוונה לתקוף, לא אפשרה הנהגת הרצועה לאוכלוסייה למצוא מקלט לחסות בו. המנהרות בעזה ששמשו היטב למטרות צבאיות, היה בהם כדי לתת הגנה לילדים, לזקנים ולכל מי שאינו "מעורב" או נלחם בפועל. שימוש במנהרות הרבות כמחסה התקיפות מטוסי צה"ל, היה חוסך לעזתים אלפי חיים.
גרמניה מלחמת העולם הראשונה
התקיפות האוויריות הראשונות החלו שנים בודדות לאחר שהאחים רייט הטיסו את מטוסם הראשון ב1903. עם פרוץ ה"מלחמה הגדולה" ב1914 היו כבר צבאות אירופה ערוכים לעשות שימוש בכלי טייס ככלי משחית במלחמה המודרנית בה פגיעה באוכלוסייה האזרחית הייתה לאחת ממטרות המלחמה .
ב1915 החלו הגרמנים לתקוף את ערי אירופה, את לונדון, פריז אנטוורפן וליאז', באמצעות ספינות האוויר - הצפלינים והן באמצעות מטוסי תקיפה מדגם גותה. גם האווירייה האוסטרו הונגרית תקפה אזרחים איטלקים, בוונציה ובאזור אנקונה, החל במאי 1915 .
עד 1918 נמנו כאלף ארבע מאות אזרחים הרוגים מפגיעות התקפות אוויריות באנגליה. הערכות להתגוננות מפני תקיפות אוויר היו מהירות. ראשית הוכר הצורך בהאפלת הערים כדי להטעות את הטייסים שטרם צוידו במכשירי ניווט מתקדמים, הפעלת מערכת התראה של אזעקות ובעיקר שימוש במרתפים במקלטים, כמחסה מפני פגיעה בנפש. בערים הגדולות לונדון ופריז שמשו מנהרות מערכת הרכבות התחתית מקלט לאלפים. פותחו גם מערכות נשק אנטי אווירי, תותחי נ"מ, זרקורי ענק וכן מטוסי התקפה שיצאו להפיל את מפציצי האוייב.
פריז, העיר שהגרמנים הגיעו למרחק של עשרות קילומטרים משעריה , התגוננה באומץ ותושייה כדי לא לנחול את המפלה של 1871, אך ההתקפות עליה הן על ידי ארטילריה ובעיקר האווירייה הצעירה של הקייזר הגרמני הכניסה את העיר למשטר של האפלה והחיים בחשיכה העירונית הזכירו לסופר מרסל פרוסט את חטאי אנשי סדום ועמורה, ואת ימי פומפי האחרונים.
בספר הזמן שנמצא, החותם את יצירתו המונומנטלית בעקבות הזמן האבוד. À la Recherche du Temps Perdu , תיאור את פריז תחת הפצצות הצפלינים ומטוסי ההפצצה הגרמניים. הייתה זו חריגה לכלל כתיבתו של פרוסט שהייתה היזכרות והתמודדות בחמקמקות הזמן שחולף והניסיון לתפוס אותו.
אך עתה כשהגיע לכרך האחרון של ספרו כבר לא נזקק פרוסט לזיכרון, לציוני דרך, אבני זיכרון ההיסטוריה התרחשה מול עיניו בהווה, בין 1914 אוגוסט לנובמבר 1918, שנות מלחמת העולם הראשונה.
בניגוד לטולסטוי שתיאר באפוס המלחמתי הגדול שלו את מלחמות נפוליאון בספרו מלחמה ושלום עשרות שנים לאחר התרחשות האירועים, הרי מרסל פרוסט משתייך לסופרים שכתבו את רשמי המלחמה בעת התרחשותה. יתרה מזאת הוא משתייך לקטגוריה של " סופרי העורף"
כלומר מי שתיעד לא את הלחימה בחזית, לא חוויות הלחימה, אלא את החיים בפריז המופגזת בעורף, את החיים בין זקנים ילדים, חיילים בחופשה.
כריכת הספר בהוצאת הספרייה החדשה
"אך ברחוב שאליו הגעתי המרוחק למדי מהמרכז, היו כל המקומות סגורים מאז החלו אווירונים הגותה להטיל פצצות על פריז. הוא הדין בכמעט כל החנויות ,שבעליהן, בהיעדר עוזרים או משום שהם עצמם נתקפו פחד ,נמלטו אל מחוץ לעיר". או " כלי טיס עוד נסקו כרקטות חברו אל הכוכבים על פני השמיים המבותרים, וזרקורים השיטו לאיטם כעין אבק כוכבים חיוור, שבילי חלב נודדים. בתוך כך השתבצו כלי הטיס בתוך מערכת הכוכבים למראה אותם "כוכבים חדשים" יכולת לדמות את עצמך כמצוי בהמיספרה אחרת."
"דה שרלוס דיבר על הערצתו לאווירונאים הללו...דרך אגב אני חש הערצה דומה כלפי הגרמנים הממריאים במטוסי גותה, ובצפלינים ,שער בעצמך כמה אומץ נדרש!" [תרגום הלית ישורון.]
הריסות בפריז מהפצצת צפלין 1916 Galica digital library נחלת הכלל
.
פצצות גרמניות מוטלות ביד. אוסף תמונות LIFE/נחלת הכלל.
את ההפצצות הארטילריות והאוויריות באנטוורפן במלחמת העולם הראשונה תעד הסופר פורד מדוקס פורד שהקדיש לאימת המלחמה ספרים, וספורים קצרים. הסופר שהתנדב בגיל מבוגר לשרת במסגרת הכוחות הבריטיים בבלגיה שהותקפה ללא רחם בידי הגרמנים, נפגע אף הוא ולקה באובדן זיכרון, למשך תקופה.
No more parades Ford Madox Ford
כמאתיים חמישים אלף אזרחים בלגים נטשו את בתיהם וחצו את התעלה בחיפוש אחר מקלט מאימי המלחמה בלונדון.
אנטוורפן תחת התקפה אווירית של צפלין גרמני מלחמת העולם הראשונה
מתוך הפואמה אנטוורפן אוקטובר 1914 ,
פורד מדוקס פורד
תרגום אבי גולדברג
כריכה מ1915 של הפואמה
I
קדרות !
אוקטובר כמו נובמבר
אוגוסט מאה אלף שעות,
וכל ספטמבר,
מאה אלף, ימי שמש משתרכים,
ומחצית אוקטובר כאלף שנים,
וקדרות !
כך הייתה אז אנטוורפן...
בשם האלוהים ,איך הם עשו זאת?
אותן נשמות שמידי יום זחלו מטה
במחילות מכרה מזוהמות .
שהתגודדו בבקתות מרופטות תחת צפצפות מרוטות,
שגררו אתי חפירה בוציים על פני עיסת עשב טחובה ,
נשרכים לעמל יומם על אפרים חלקלקים,
האנשים הללו שם, שנראו כגושי בוץ
אלה היו האמיצים באנשים, שלהם אי פעם מחל כהן דת נידח
ולא לנו לחבר לזכרם המנוני תהילה, אלא
אם ימצאו די מילים להללם ,
לא תקום הרוח שתוכל לפזר את תרועת החצוצרות שתחצצר את שבחם,
זעקה שתבקיע את שמֵנוּ או את זה של אללה, או את ארמונות ולהללה.
קטנו מלשורר שיר הלל, נותרו רק סונטות , שירי עצבות, בחריזה מסורגת
או להניד ראשנו ולומר "איך הם עשו זאת?"
מלחמת האזרחים בספרד, המלחמה שבין המלחמות
הפצצת מרכזי אוכלוסייה אזרחית באמצעות כלי טיס במלחמת העולם הראשונה הייתה רק בחיתוליה. גם הנזק שנגרם בידי הצפלינים והמטוסים שהשליכו פצצות, היה קטן יחסית לפגיעות ארטילריה אך האומות שהשתתפו במלחמה הגדולה כפי שכונתה מלחמת העולם הראשונה, הבינו את הפוטנציאל הטמון בכלי טיס ככלי משחית. כמו כן ההכרה בכך שמלחמה עולמית נוספת תפרוץ הפכה לוודאית עקב האגרסיביות הפשיסטית של איטליה, וגרמניה הנאצית , והתפשטות האידאולוגיה הבולשביקית ומעורבות והתססת המפלגות הקומוניסטיות בארצות אירופה.
ערב מלחמת העולם השניה, עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ב1936, כבר התייצבו חילות האוויר להתגוששות חימום מעל שמי ספרד. הגרמנים והאיטלקים תמכו בהפלת משטר הרפובליקה בתמיכה צבאית מסיבית בצבא המורדים של פרנקו, ואילו סטאלין בחש כמיטב יכולתו במטרה להשתלט על צבא הרפובליקה הספרדית באמצעות הגנרלים ששלח לספרד לייעץ ולארגן את קווי ההגנה.
בעודו מתכונן לביקורו הראשון בחזית הספרדית במרץ 1937, כתב הסופר ארנסט המינגווי במכתבים לחברים ובני משפחה, "המלחמה בספרד היא חזרה כללית למלחמה האירופית הבלתי נמנעת" וכי הוא נוסע לספרד כדי "לכתוב מאמרים אנטי מלחמתיים, כאלה שיעזרו לשמור על האמריקאים"
מבוך הרוחות ספר מאת קרלוס רואיז סאפון
ברצלונה הופגזה במשך שלושה ימים בין ה-16 ל-19 במרץ 1938,. ברצלונה, בתקיפות אוויריות מאסיביות של המטוסים האיטלקיים, הוטלו 44 טונות של פצצות מעל העיר. ההפצצות כוונו נגד האוכלוסייה האזרחית.
הרוגים בטבח של אזרחים בברצלונה התקפות אוויריות 16-19מרץ 1938
אך עוד קודם לכן הפכה העיירה הקטנה גרניקה הבסקית ללוח מטרה למטוסי הגרמנים והאיטלקים שטבחו באכזריות באזרחים העיירה. הפצצת גרניקה הייתה הפצצה אווירית של מטוסי הלופטוואפה הגרמנים וחיל האוויר האיטלקי.
ההפצצה בגרניקה היא הנושא של ציור, מן הסתם היצירה המפורסמת של הצייר פבלו פיקאסו, בשם גרניקה.
את מלחמת האזרחים בספרד תאר הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי, בין היתר, בספרו למי צלצלו הפעמונים שהביא לו את פרס נובל לספרות.
כרזת הסרט למי צלצלו הפעמונים
"המטוסים חזרו ובאו שלוש פעמים ובכל פעם הפציצו את ראש הגבעה, אבל איש על הגבעה לא ידע זאת. אחר כך ריססו את הגבעה במקלעיהם והסתלקו בצלילה אחרונה על הגבעה ,לאחר שמקלעיהם הלמו במרץ, נסק המטוס הראשון וביצע תפנית באוויר וכל אחד מהמטוסים האחרים נסק בתורו וביצע תפנית, והם שינו את מבנה הטיסה ממבנה מדורג למבנה וי וטסו חזרה לסגוביה" [מתוך למי צלצלו הפעמונים ספרי חמד ידיעות אחרונות תרגום תרצה גור אריה].
הסופר הספרדי קרלוס רואיז סאפון מתאר בספרו מבוך הרוחות אחרי עשרות שנים לאחר מכן, את ההתקפה האכזרית על ברצלונה על ידי מטוסי תקיפה האיטלקים:
"הרעש הלך והתגבר ונשמע קרוב יותר. תחילה חשב כי סופה מתקרבת מהים ודימה לראות עננים שחורים מתקבצים מעל הרציפים, עוקרים בדרכם מפרשים ותרנים, אך מעולם לא נתקל בסופה שמשמיעה קולות של מתכת ואש, הערפל נחצה לשניים, וכאשר התבהר מעט , ראה אותם. הם הגיחו מן החשכה כמו חרקי פלדה גדולים, מעופפים במטס מסודר......שניות לפני שמטח הפצצות הגיע לבניין, השריקה נעשתה כה חדה שכמו חרגה מהקירות עצמם......"
[ תרגום אביבה ברושי בהוצאת כינרת זמורה ביתן מוציאים לאור]
מלחמת העולם השנייה
אבל גם זוועות ההפצצות במלחמת האזרחים הספרדית לא היו אלא טיפות בהשוואה במרחץ הדמים שעשו ציפורי האוויר הדורסניות במלחמת העולם השנייה. ושוב כמו במלחמת העולם הראשונה את צלילי האוברטורה לסימפונית המוות שלהם פתחו הגרמנים בצלילים ווגנריים עזים.
הבליץ או הקרב על בריטניה שמטרתו הייתה להביס את בריטניה בטרם יפלשו אליה חילות רגלי של הוורמאכט דרך התעלה, החל ביולי 1940, מיד לאחר כיבוש צרפת והוצאתה מכלל יכולת להתערב במלחמה. ההסדר עם ממשלת הבוגדים הצרפתית - ממשל וישי, אפשר לגרמנים להמשיך במלחמה נגד בריטניה על אף שהצי הצרפתי לא הושמד ויכול היה להמשיך ולהשתתף במערכה, ואף על פי שהמושבות הצרפתיות יכולות היו להמשיך ולהעמיד לוחמים רבים, באם צרפת לא הייתה נכנעת בקלות ותוך חוסר אונים מתרפס לגרמניה.
ביולי 1940 נפתחה התופת בשמי אנגליה ועשרות אלפי אזרחים אנגלים נהרגו בהתקפות בידי מפציצי הלופטוואפה שיצאו מצרפת ובלגיה לגיחות אין סופיות עד לחודש יוני 1941 שאז החל מבצע ברברוסה הענק נגד ברית המועצות. החזית המערבית. שקטה פחות או יותר. מאז ועד לאחר יום הפלישה הגדולה לצרפת ב6 ביוני 1944 היו שמי אנגליה מוגנים ורגועים במידה רבה ונזקי הבליץ שנעמדו בכמיליון בתים הרוסים ומאות אלפי עקורים, היו לחלק מהנוף של האי.
הבייבי בליץ. תקיפת אנגליה מחדש. מינואר 1944. היה תגובה על פשיטות אוויר על ערים גרמניות על ידי חילות האוויר של בעלות הברית. מינואר עד מאי 1944 השתתפו כ-500 מטוסים גרמניים ב"מבצע שטיינבוק" (גדי). בסך הכל נהרגו למעלה מ-1,500 בני אדם וכ-3,000 נפצעו קשה.
התקפות על לונדון על ידי נשק הנקמה של היטלר, בפצצות המעופפות V-1 ורקטות V-2 החלו זמן קצר לאחר נחיתות D-Day (6 ביוני 1944) והסתיימו רק כאשר צבאות בעלות הברית כבשו את אתרי השיגור.
הבליץ בלונדון ותקיפתה בטילי וי גרמניים גם גרם לניתוק הזוג הרומנטי בספרו של גראהם גרין סוף הרומן כאשר המאהבת נודרת נדר קדוש לאלוהים כי אם יצא אהובה מבין ההריסות לאחר פגיעת טיל וי על הבית בו תינו אהבים היא לא תפר את בריתה עם בעלה ולא תשוב לחיקו, ויהי מה.
גראהם גרין, סוף הרומן בהוצאת עם עובד בתרגום עופרה אביגד
"כשאחד הרובוטים התרסק בפארק [אחד הטילים, א.ג.] ויכולנו לשמוע זכוכיות מתנפצות במרחק מה בצד הדרומי.
"אולי כדאי שנרד למרתף" אמרתי.
"בעלת הבית שלך תהיה שם. אני לא מסוגלת לעמוד מול עוד אנשים".....
"כשירדתי במדרגות שמעתי את הרובוט הבא מגיע ואז את דממת ההמתנה הפתאומית כשהמנוע כבה. עוד לא הספקנו ללמוד שברגע זה טמונה הסכנה, שיש להסתלק מקו האש של הזכוכית, להישכב על הקרקע" [גראהם גרין סוף הרומן בהוצאת עם עובד בתרגום עופרה אביגד].
.
מי שהפך את התקפת ה V 2, על לונדון לאפוס פוסט מודרני ענק, בספרו משנת 1973 הוא תומאס פינצ'ון מגדולי סופרי ארה"ב במאה העשרים והשנוי במחלוקת מכולם. Gravity Rainbow . כבר תחילתו של הספר בציטוט המצמרר של מדען הטילים הגרמני וורנר פון בראון אבי הטיל הבליסטי הראשון V2 בשירות הנאצים ומי שעמד בראש פיתוח תכנית החלל האמריקאית לכיבוש החלל והמרוץ לכיבוש הירח.
"הטבע אינו יודע הכחדה מהי, כל שהוא יודע הוא השתנות. כל שלמדתי מהמדע, וממשיך להדריך אותי, מחזק את דעתי הוא האמונה בקיומנו הרוחני שלאחר המוות".
הספר זכה לפרס הלאומי לספרות ב1974 בארה"ב ויש שמסווגים אותו כספר מד"ב.
בתחילתו של הספר המתמקד ברזי פיתוח תכנית הטילים הגרמנית בשלהי מלחמת העולם השניה, מתוארת פגיעה של הטיל בלונדון:
" הזעקה הגיעה מעבר לשחקים .כל זה התרחש כבר לפני כן ,אך אין כל אפשרות להשוותו לעצמה של זו הנוכחית.
כבר מאוחר מדי. הפינוי עדיין נמשך ,אך הכול כמחזה. אור המכוניות כבוי. אין אור בשום מקום. מעליו מתפרסות קורות מתכת ישנות כמו מלכת ברזל, ולמעלה מהן לוחות זכוכית המאפשרות לאור היום לחדור פנימה, אך עכשיו לילה, והוא חושש שלוחות הזכוכית יתרסקו פנימה בקרוב - וזה יהיה חזיון מרהיב עין : קריסת ארמון הזכוכית. אך בנפילתן מטה מרוסקות בחשיכה מוחלטת, ללא נצנוץ אור אחד בחשיכה, זו תהיה התרסקות אדירה ובלתי נראית" [תרגום שלי א.ג.]
Gravity rainbow Thomas Pinchon
מנת חלקה של האוכלוסייה הגרמנית לא שפר עליה, בלשון המעטה. ככול שהתמשכה המלחמה, איבדה גרמניה את יכולותיה האוויריות לעומת בנות הברית שרק התחזקו ושמו לעצמם למטרה להשמיד מתקנים צבאיים, מסילות ברזל ויעדים אסטרטגיים בכול רחבי גרמניה. אי הדיוק הגדול של המפציצים גרם לפגיעות באוכלוסייה אזרחית, וההבחנה בינה לבין מטרות צבאיות כבר לא היה קיים למעשה. נראה היה שבנות הברית הגיבו בדרך בה פעלו הנאצים מלכתחילה, להחדיר כאוס ופחד באוכלוסייה האזרחית באשר היא.
ההגנה האווירית המצוינת שבנו הגרמנים, הקושי לדייק בהפצצות ליליות של המפציצים, עלו לבנות הברית בקרבנות רבים של טייסים ומטוסים.
המסקנה המתבקשת הייתה אכזרית. חיל האוויר האנגלי התארגן לאסטרטגיה של הפצצות מסיביות של תאי שטח גדולים שכללו ערים שלמות ושימוש נרחב בפצצות תבערה הגורמות לנזק מחריד לנפגעים. "הפצצות שטיח" היו האסטרטגיה האכזרית של מי שעמד בראש פיקוד המפציצים של ה ר.א.פ הבריטי "ארתור האריס המפציץ" בין היתר הוכחדו כמעט לחלוטין הערים דרזדן דורטמונד והמבורג וערים רבות נפגעו עד בלי הכר.
את התיעוד להרס העיר דרזדן מביא ויקטור קלמפרר, פרופסור יהודי תושב דרזדן שנותר בחיים וניהל יומן מרתק על כל יום במלחמה. ביומניו שחלקם תורגמו לעברית בספר יומנים 1933-1945, בהוצאת עם עובד, מופיע תיאור התקיפה הנוראה על העיר.
גם הסופר לעתיד, האמריקאי קורט וונגוט, שהיה שבוי מלחמה ועבד בעבודות כפיה כשבוי בדרזדן והיה עד ישיר לחיסול העיר הבארוקית תואר בספרו בית מטבחיים 5
בין ינואר של 1945 בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ ,ועד חודש מאי, בו מוגרה המפלצת הנאצית בפגיעה סופית בליבה הרע, ששכן בבונקר מוגן ועמיד לתקיפות ההפצצות בלב ברלין,
המשיכו בעלות הברית להפציץ מטרות ברחבי גרמניה כדי להתיש את השלטון הנאצי, שהתעלם במפגיע מההרס והמוות הנגרמים לאזרחיו.
כריכת הספר בית מטבחיים 5 ויקיפדיה
אנדרטה מעל בונקר מבוצר שבתוך ההומבולדיאן פארק בתוככי ברלין שהגן עליה מהתקפות מטוסים. צילם אבי
ב 13 בפברואר 1945 הטילו 1300 מפציצי קרב בריטיים ואמריקאים שלושת אלפי טונות של פצצות לליבה של דרזדן , ביניהם אלפי פצצות נפל"ם, שיצרו סופת אש אדירה שהשמידה עשרות אלפי אזרחים. במרכז העיר שהושמד לחלוטין, שהו אלפי פליטים שנסו מפני כוחות הצבא האדום, כך שעד היום אין מידע ברור על מספר הקורבנות, שגוויותיהם נשרפו במדורות ענק במטרה למנוע התפשטות מגפות. בהיסטוריה נחשב האירוע לאירוע ההשמדה הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר [עד להפלת הפצצה בהירושימה כעבור חצי שנה על אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן]
מפציץ בריטי לנקסטר
כך כותב ויקטור קלמפרר ב"יומנים "1933-1945 " על אותו יום נורא "ברוח סערה ובגשם הגצים ,מימיני ומשמאלי בערו בניינים , הבלוורדה האקדמיה לאומנות –כנראה...במרחקים מסביב ,לכל מלוא העין ,שרפות."
הסופר לעתיד קורט וונגוט, כתב את "בית מטבחיים מספר 5 " ויצא נגד האיוולת של חיסול ממוקד ואכזרי של שריפת עשרות אלפי אזרחים רגע לפני סיום המלחמה.
מערכת הגנה אווירית ברלין בתוך גן ציבורי פרידריכסהיין פולקס פארק צילם אבי
המבורג לאחר מבצע עמורה צילום ויקיפדיה נחלת הכלל
אנדרטת זיכרון דרזדן
.
ב1948 יצא לאור ספרו של מרסל איימה, הסופר הצרפתי ,המתאר עיירה צרפתית בלמון, שהייתה נתונה תחת משטר וישי משתף הפעולה עם הנאצים במהלך המלחמה, ולקראת סופה, מופגזת בידי מטוסים אמריקאים מתוך טעות .ההרס ואבדן הבתים ,היחסים המעורערים בין תושבים בשל דעותיהם הפוליטיות על רקע המחסור והסבל שנגרם כתוצאה מההפגזה אקראית, מגיעים לידי משבר חברתי, מעין חשבון נפש של כל החברה הצרפתית על המרקם החברתי השברירי שלה שמלכתחילה הוביל את הארץ הגדולה לכישלון ותבוסה .
אולי ההפצצה האמריקאית הייתה צדק אלוהי, על התמיכה במרשל פטן של תושבים שרק רצו להמשיך בחייהם בעוד אחיהם נלחמים במחתרת בנאצים?
”המסלול של טיולי הערבית שלו היה קבוע. הוא פנה אל שדרות אריסטיד בריאן, היורדות אל הנהר בין שתי שורות של הריסות. גם שם הבליחו אורות בין החורבות ואנשים קראו זה לזה באפלה....משפחות רבות התגוררו במרתפיהם של בתים הרוסים"[מתוך אורנוס בהוצאת עם עובד בתרגום בני ציפר]
גם מקומה של תל אביב לא נפקד מרשימת הערים שהופגזו בידי חיל האוויר האיטלקי, במלחמת העולם השנייה.
דיווח בעיתון היום על 104 הרוגים קרבנות תקיפת מטוסי קרב איטלקיים את תל אביב
הפצצת מטוסי הפשיסטים האיטלקיים גבתה חיי אזרחים וגרמה להרס.
הפצצה אווירית בנשק גרעיני - יפן
אם את האוברטורה למוות המגיח מהשמיים בספינת אוויר הצפלין ,כתבו הגרמנים ,את הפינאלה לפואמת המוות מהאוויר הכתיבו האמריקאים שבמאמץ מדעי תעשייתי מתוכנן ומתוזמר, פיתחו את פצצת האטום והתאימו אותה להרס שיבוא על אוכלוסייה אזרחית בהפצצה אווירית.
המטרה נקבעה כידוע מראש, ערים מאוכלסות ביפן, עליהן תוטלנה פצצות אטום במטרה להביא להפסקה מידית של המלחמה וכניעת יפן.
כידוע הופלו שתי פצצות על הערים הירושימה ונגסקי שבהן נהרגו על פי הערכה מאתיים אלף אזרחים יפנים. אלפי תושבים שלא היה להם כל סיכוי לשרוד.
בספר פרחי הירושימה , מ1959 ,מתוארות זוועות ההפצצה הנוראית על העיר ועל תוצאותיה המתמשכות גם שנים לאחר מכן, בפני הסטודנט האמריקאי המתארח במחיצת משפחה יפנית בהירושימה שלאחר הפצצה
"עכשיו אנו אסורים בכניסה לבתי המרחץ הציבוריים שבעיר, ועל כן-"
"אסורים בכניסה?"
מדוע אסורים בכניסה?"
"משום הצלקות שלנו עונה מיידה –סאן בנחת. משום הגידולים הצלקתיים שלנו. כלום אינך מבין שאתה מדבר עם קורבן של הפצצה אטומית ידידי?" [בהוצאת ספריית הפועלים תרגום יצחק לבנון]
ספרו של פרופסור בראין קלאסfluke
על הרג אקראי ותאוריית הכאוס
במאמר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת אנון מביא מחברו פרופסור בראון קלאס דוגמא לתאוריית הכאוס והאקראיות בכל היבטי חיינו, וניסיון השווא ליצור מודלים של ראציונליות להבנת העולם. הדוגמא במאמרו היא האקראיות בבחירת המטרות להפצצת בשתי הערים ביפן הירושימה ונגסקי.
הנרי סטימסון ומייבל בת זוגו הצעירה ביקרו בקיוטו באוקטובר 1926,והוקסמו מהעיר, מנופיה ואנשיה, מהתרבות של העיר הקיסרית. שנים לאחר מכן שימשה קיוטו הראשונה בבנק המטרות של השמדה בפצצת האטום. אלא שבאותה עת של שלהי מלחמת העולם השנייה שימש הנרי סטימסון כאיש ממשל בכיר בממשלו של הנשיא טרומן, והוא התחנן בפני הנשיא שיחוס על קיוטו, ויבחר עיר אחרת להפציץ. הנשיא טרומן התערב והירושימה הופצצה במקום קיוטו. 140,000 אזרחים אבדו את חייהם בשל סיבה שאין בה כל שיקול של בטחון או טקטיקה צבאית, אלא זכרונות ירח דבש של פקיד ממשל, שנעתר כנראה לגחמת אשתו שלא להשמיד את קיוטו.
גורלה של נגסקי נחרץ, על פי פרופ' קלאס, בשל ענני בוקר שכיסו את השמיים על המטרה השניה לאחר הירושימה, העיר קוקורה, עיר בקצה האי הדרומי קיושו ביפן. בבוקר ה-9 באוגוסט, בשעה 10:45 בבוקר, התכוון מפציץ הבוקסקר לשחרר את המטען הקטלני שלו. אבל, על פי יומן הטיסה, המטרה קוקורה "הוסתרה על ידי אובך קרקעי כבד ועשן". הצוות החליט לא להסתכן בהטלת פצצת האטום במקום הלא נכון. והבוקסקר טס לעבר המטרה המשנית, נגסאקי. אבל גם היא הייתה מעורפלת, הדלק אזל, והמטוס התכונן לחזור לבסיסו, אך משב רוח פתאומי הסיט את העננים ואפשר למפציץ לזהות בוודאות את העיר. ללא שאיש ידע על שינוי המטרה, הופצצה נגסאקי בשל העננים שחלפו ברגע קריטי וכך נצלה קוקורה.
"סתם זה הכל סתם, מתיחה מסרט ישןסתם זה לא נכון אנחנו לא במזרח התיכון [קובי אוז]
הטלת הפצצה האטומית ומוראותיה, שריפת דרזדן ואובדן עשרות אלפי תושביה, הפצצת גרניקה ועזה, לא יפסקו. ההפצצות האוויריות על אוכלוסייה אזרחית נמשכות ,ישראל היא יעד מועדף של איראן של החיזבאללה ושל החותים להשמדה בידי כלי השמדה אוויריים.
כפי שספרד שמשה שדה ניסויים למטוסי הקרב החדישים של איטליה וגרמניה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כך משמשת ישראל והמזרח התיכון ו"שבע החזיתות המקיפות אותה" שדה אימונים לניסויים בנשק החדש, הן של ישראל והן של שכנותיה. הטילים האירנים הכטב"מים , מטוסי אף -35 אמריקאים, מערכות הגנה אווירות רוסיות ואמריקאיות, פצצות עומק מבקיעות בונקרים, את כל החוויה המלחמתית הזו מנסים כבר יותר משנה צה"ל וצבאות ארגוני המחבלים, ואיראן מול ישראל והקואליציה ,הברית, העוזרת לישראל בתחמושת חלקי חילוף והגנת השמיים.
סיכוייה של מלחמה גדולה לפרוץ בקרוב נראים באופק. זה לא סתם.