Que c'est triste Trieste
מה עצובה היא טרייסטה
Que c'est triste Venise
כך שר שארל אזנבור על שכנתה של טרייסטה, ונציה, על אהבה שבורה ושייט עצוב בגונדולה ללא אהובה. יש משהו עצוב בערי נמל של פעם שהפכו לרציפים ארוכים וריקים, למחסני סחורות שוממים, למנופים מחלידים כמו עגורים שמתו בעמידה. ובעיר הנמל שלנו, בחיפה נותרו רק רציפי הנמל הישן העוברים הנשמה מפה לפה של אדי אלכוהול בפאבים חדשים שהוקמו שם. רחוב העצמאות ורחוב הבנקים גם הם נדמים כנעצבים. נותרו רק זכרונות וגעגועים לעיר נמל שהיתה חלק מהאימפריה שהשמש מעולם אינה שוקעת מעליה, של שנות המנדט ומשחתות הצי הבריטי, וספינות המעפילים שנתפסו, ושנות החמישים שבה הייתה שער העלייה לארץ החדשה ושנות השישים השוקקות תיירים ישראלים בהפלגות קצרות בנות ליל לקפריסין במעבורות יווניות , ונוסעים בחליפות מסע, עמוסי מזוודות בדרכם לאירופה, באניות צים הלבנות. הפלגות ארוכות למרסיי ולגנואה וספינות מטענים מהמבורג ורוטרדם. לא נותר זכר למלחים, לנוסעים, לסוורים, לרוכלים, ולזונות בעידן של טרום אשדוד, רק תצלומים ישנים ויומני חדשות של צלולויד .
נושאת תיירים צחורה, רבת קומות, עגנה לשעות מספר קשורה לרציף ריק של טרייסטה מול מרכזה של עיר שהייתה נמל ליבוא טובין מרחבי העולם, שער ים לאימפריה ההבסבורגית.
המלון הצף הלבן עגן מיותם. הנוסעים נטשו אותו לעוד בוקר במסע פנסיונרים בין נמלי האדריאטי. פלישה שעורכת מספר שעות, מהן הם חוזרים לנחתת שפלטה אותם חמושים בשלל שקיות צבעוניות ובהן "מזכרות "
מול הרציף הריק ניצב בניין משרדים שחלונותיו פונים אל הנמל ובראשו האריה המכונף, הסמל המסחרי של חברת ג'נרלי האיטלקית שנוסדה בעיר ב1831. הירושלמים מכירים את אחיו התאום, - בית ג'נרלי שבמרכז ירושלים של פעם, וממול בניין לוידס שהייתה חברת הספנות שספינותיה היו בעלות נפח מטען ענק והפליגו בשירות האימפריה האוסטרית, כמו הציים המסחריים של עיר הנמל שבאופק, הרפובליקה הימית ונציה ששקעה אף היא והפכה לעיר גונדולות.
בנויה כעיר מרכז אירופאית לתפארת, טרייסטה היא יותר וינה מאשר נפולי, בודפשט יותר מאשר גנואה. בניינים כבדים משרי רצינות ללא רמז לקרבה לים האדריאטי, ריח הקפה עולה מבתי הקפה, שפעם היו ידועים כמקדש לאוהבי המשקה המריר, תזכורת ריחנית לספינות עמוסות פולים ירוקים שהגיעו לנמל לספק את תאוות הקפה של האוסטרים והאיטלקים. בתי קליה ובתי קפה של העיר היו לשם דבר. כיום נותרו רק שרידים להדר האימפריה לוגמת הקפה של פרנץ יוזף. קפה אילי המשובח עדיין דומיננטי בעיר אך זו בעיקר הנוסטלגיה שנותרה, זו שהביאה גם אותי לעיר.
גשם עז ניתך לפתע וקפה אורבן הנושן היווה מקלט מתאים. הפסיפס שעל הרצפה מסמן את תאריך הולדתו 1832
בעיקר טרייסטה היא עירם של ג'יימס ג'ויס הסופר האירי הגולה מרצון וחברו המקומי ממוצא יהודי, איטאלו סבבו. החברות התפתחה בין ג'ויס האירי הגולה שמאס בקרתנות של דבלין והתיישב בטרייסטה למשך זמן שהתמשך לארבע עשרה שנה. ג'ויס שימש כמורה לאנגלית בבית הספר לשפות ברליץ בעיר, וכך התאפשר לו להמשיך בכתיבתו השופעת כל אותן שנים בצד ידידותו עם איטאלו סבבו, שם העט של אטורה או אהרון שמיץ, שנולד יהודי והמיר דתו , שהיה איש עסקים מצליח וליבו לב סופר מתוסכל, שהלך אחר הספרות וחיי הבוהמה , ללא שזכה להכרה עד לקראת מותו, כשספרו האחרון, תודעתו של זנו, פורסם לפני 100 שנה ב 1923.
בית קפה אילי טרייסטה צילם אבי
קפה סן מרקו טרייסטה
תחייה תיירותית מתקיימת בין היתר מהחשיבות שנותנת העיר לשהותו הארוכה של ג'וייס בעיר המצטרפת לדבלין, במשיכת צלייני ספרות לערים בהם פעל ג'ויס. עולי רגל המנסים לגעת בסבבו ובג'ויס , למחוק את מרחב השנים שחלף מאז התנדנד הסופר האירי בין בתי היין, מכלה את כספו {וגם כספי אחרים} בלגימה מוגזמת. אנחנו המשוטטים אחריו מחפשים את בדלי הסיגריות של אטורה סבבו ושל האנטי גיבור שלו- זנו , המעשן הכפייתי שעל תאוותו הבלתי ניתנת לריסון נאבק ללא הצלחה ועליה סבה בין היתר עלילת הספר. הספר תודעתו של זנו תורגם לעברית ואפשר לסווג אותו כפריצת דרך איטלקית בספרות המודרנית שעשו באותה עת פראנץ קפקא הצ'כי וג'ימס ג'ויס האירי וג'ון דוס פאסוס האמריקאי ורבים אחרים .
תמימות דעים קיימת בין מומחי הספרות כי איטאלו סבבו היהודי שהתרחק ממקורותיו, שימש את ג'ויס כדמות האנטי גיבור המפורסם ביותר במאה העשרים, היהודי ליאופולד בלום בספרו יוליסס. הספר יצא לאור מעט לפני ספרו של סבבו בפריז ופרסומו נאסר בתחילה במדינות רבות, בשל התיאורים הגרפיים של הפנלופה הבוגדנית שלו-מולי.
שלט זיכרון איטלו סבבו טרייסטה
בסוף מלחמת העולם הראשונה והתפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית הועברה העיר לידי האיטלקים. אך סביבותיה נותרו בידי שכנותיה שקמו על הריסות האימפריה, קרואטיה וסלובניה החברות בפדרציה היוגוסלבית.
הגשר על שמו של ג'יימס ג'וייס,צילם אבי
במהלך מלחמת העולם השנייה חוסלה הקהילה היהודית בידי הנאצים בסיוע הפשיסטים האיטלקים, והאוסטשים הקרואטים . לקראת תום מלחמת העולם השנייה הפכה טרייסטה למאחז הקדמי של הקומוניסטים במערב אירופה, מרחק נסיעה של שעה מוונציה. בנות הברית המערביות לא הסכימו למחטף של הפרטיזנים של טיטו ואלו נאלצו לוותר על המלקוח ולסגת מהעיר שנשארה כמובלעת מוקפת ביוגוסלביה האדומה העוינת של שנות המלחמה הקרה. לעיר וסביבתה מעמד מיוחד אוטונומי באיטליה עד היום.
רצפת בית הקפה אורבניס, צילם אבי
פסלו של המשורר הלאומן האיטלקי גבריאלו ד'אנונציו
צילם אבי
שבנו מהביקור הקצר בעיר, המכונית טיפסה, בכבישים המתפתלים על הגבעות המקיפות אותה מכול עבר, גשם סוחף שוב ניתך, ולאחר כעשרים דקות חזרנו לגבול הסלובני השלו ולכביש המהיר הנמתח על הרמה הקרסטית אל עבר לובליאנה. אין ספק שתאורי הקצר חוטא לשכיות חמדה ארכיטקטוניות שבעיר, לחיי התרבות והמחקר בה היא ידועה, ובתיאור נחפז של היסטוריה מורכבת ומעניינת יותר ממה שאפשר לתאר ברשימה קצרה, שהרי גם אני, כאותם מבקרים שפרקה נושאת התיירים שעגנה בנמל, רק אורח לרגע.
אריה מכונף בירושלים
בניין חברת הביטוח ג'נרלי נוסדה ב1831 טרייסטה צילם אבי
משהגענו לברלין למחרת יום הכיפורים, נחפזתי אל ידיד רוסי צעיר הגולה בברלין , לעישון וללגימת וויסקי בחברתו, לזכרם של סבבו וזנו ולזכרו של ג'ויס. הוא גם הבטיח שיספר סיפור פיקנטי על סופרים מהגרים, על ג'ויס בפריז אליה הגיע מטרייסטה ועל עוזרו האישי הצעיר סמואל בקט, שהגיע מדבלין, זה שלימים חיכה לגודו ולפני כן נלחם במחתרת הצרפתית נגד הנאצים וגם נדקר בפריז בידי סרסור זונות. אבל זה כבר לרשימה אחרת .