טנקי שרמן לישראל.
ברוך תירוש ז"ל איש הפלי"ם
הרשימה הועברה אלי על ידי איש הפלי"ם ברוך תירוש
ונתנה רשותו לפרסמה
אבי גולדברג
בחורף 1948 היו בידי ההגנה ולימים צה"ל, שניים או שלושה משורייני דיימלר על גלגלים נושאי תותח. מצרפת הגיעו ארבעה טנקי הוצ'קיס רעועים משנות ה- 20, ובהמשך הגיעו גם שני טנקים חדישים מסוג קרומוול, בליווי כמה אנשי צוות אנגלים, שנשארו והתאקלמו בארץ. אנחנו אנשי פלי"ם השתתפנו בהבאת הנשק הצ'כי ומטוסי המסרשמיד, וגם עשרות ספיטפיירים, וכמויות נשק חומר נפץ לתעשייה המקומית.
בקיץ 1948 הגענו למחנה הצבאי בקזרטה, בין רומא לנאפולי, ובהנחיית הממונים עלינו, ישראל דיקנשטיין ומשה רבינוביץ', העמסנו על משטחי קרונות רכבת, 13 טנקי 'שרמן' חדשים שהגיעו לאיטליה לאחר סיום מלחמת העולם השניה .
בשער המחנה, חיכו לנו המוני מפגינים קומוניסטים, ומנעו את היציאה ממנו. ישראל ומשה לא התבלבלו והביאו מי סיד ומברשות, ועל כל הטנקים כתבנו באיטלקית ובאותיות גדולות - GUERRA ABASSO LA "בוז למלחמה", יחי השלום-. למחרת בבוקר נתקבלה יציאת הטנקים במחיאות כפיים של המפגינים, שהיו מפועלי הסביבה, והגענו בחגיגיות לנמל נאפולי, שם עגנה האנייה 'רזורקסיו'- התקומה- והוחל בהעמסת הטנקים. תוך זמן קצר התברר שהעמסה נתקלת במכשול מנהרת גל-הנע מהמנוע למדחף, ולא ניתן יהיה להעמיס את הטנקים שהיו רחבים מהמרחב שנותר על מפלס העמסה.
משה רבינוביץ האחראי על העמסה בנמל החליט לרכוש קורות עצים כדי ליישר את המפלס וליצור רצפה מורמת, ואני הקטן הצעתי לרכוש פחם, שתשמש כדלק לאנייה, ובעיקר כדי לפלס את משטח העמסה ולאפשר הצבת הטנקים. הצעתי שמלכתחילה נפסלה, התקבלה כאשר לא נמצאו קורות עץ בקוטר הדרוש , ומחוסר ברירה נרכשו 450 טונות פחם, הטנקים הועמסו על גבי הפחם , הפלגנו לדרכנו כשאני מלווה את המטען היקר .
לקראת הגיענו לחיפה, התחוללה בנמל חיפה מהומה גדולה ליד צריף פקחי האו"ם על רציף הנמל, אלה שהיו אמורים להקפיד על אמברגו יבוא הנשק לארץ, והמשטרה הצבאית עצרה את כל הניצים, כולל אנשי האו"ם שלשווא טענו לחפותם.
התחלנו בהכנות לפריקה, ומהר הסתבר כי אין בנמצא מנוף שיחלץ את הטנקים שמשקל כל אחד מהם הוא 36 טון. כושר ההנפה של מנוף האנייה היה 5 טון, ועוד כושר הנפה של 24 טון של שני מנופי הרציף. בנמל היה אמנם מנוף ענק על דוברה, אך לא הייתה אפשרות להביאו לפני אור היום. הבעיה הייתה חמורה, ומאי שם הופיע חברי הטוב הפלמ"חניק אברום רון ז"ל הוא שמע על הבעיה, ואמר "לא לדאוג", ונעלם.
אחרי חצות הוא הגיע עם מנהל התחזוקה של חב' החשמל, ובעקבותיהם התקדם מנוף של 15 טון. תוך דקות החלה הפריקה כשקושי היה לתאם בין ארבעת המנופים, והטנקים הכבדים נחבטו בפתחי האנייה, אך הורדו בשלום והובלו במהרה למחנה 'מנסורה' ליד יוקנעם. בינתיים, כשהכל חוגגים את הגעת הטנקים, הופיע איש שהציג עצמו כמנהל מפעלי המלט 'נשר'.
" רחמו עליי" הוא אמר, "ספקו לי כמה מאות ק"ג פחם, להתחלת תפעול המפעל שהושבת ע"י פועלים ערבים". מיהרתי לפיניק ואזה מרוחמה, המפקד שלנו בארץ, ולחשתי לו בדבר 450 טון פחם מיותר שיש לנו בתחתית האנייה. והוא בקור רוח, מכר לאיש את הפחם במחיר מפולפל, ומהר לדווח לישראל דיקנשטיין ברומא על השמחה הגדולה.
למחרת בבוקר, חיכינו לשיירת הטנקים מדרום לצומת פוראדיס, ואתנו חייל פצוע חבוש בגבס, שהסכמנו להסיעו לתל אביב. כשהטנקים התקרבו ברעש, הוא שאל בהתרגשות אם אנחנו יודעים לשמור סוד, וגילה לנו שהטנקים המתקרבים עוברים מהחזית ליד הכינרת, לחזית הדרום. הבטחנו לשמור סוד ונהנינו לראות על גבי הטנקים את הכתובות באיטלקית- "בוז למלחמה, יחי השלום."
חודשיים לאחר מכן נעצרתי בנמל צ'יוויטווקיה עם 24 טנקים, ובכך הסתיימו העברות הנשק החשאיות.
טנק שרמן 51 פיתוח צה"לי התצלום מאתר the wolfstein fanon wiki