טיטוס ליוויוס ההיסטוריון הרומאי הקדום מביא בספרו "תולדות רומא" את האירוע ספק היסטורי ספק מיתולוגי שהתרחש ברומא הקדומה שאך נוסדה. מנהיג ומייסד העיר הצעירה והמתפתחת, רומולוס, היה צריך להתגבר על קושי דמוגרפי: מחסור בנשים בעירו.
כותב טיטוס ליוויוס: "על פי עצת הסנטורים שלח רומולוס שליחים אל האומות היושבות סביבה לבקש מהן ברית וזכות חיתון "
בהמשך מסתבר כי שכני רומא הצעירה דחו את השליחים ועל רומולוס היה לנהוג בתחבולה. הוא הזמין את תושבי הערים השכנות לחג משחקים ברומא העיר החדשה, ומשנתכנסו השכנים אנשי קנינה, קרוסטומיוס, אנטמנה והסבינים, כל המון העם על נשיהן וטפם ברומא והתפעלו מפיתוחה של העיר הצעירה.
" והנה הגיעה שעת המחזה, בעוד הלבבות והעיניים נשואות אליו ,קם מעשה החמס הערוך מראש, ובהינתן האות הסתערו הצעירים הרומאים מכל עבר לחטוף את העלמות" הצעירים הרווקים חטפו את האורחות נשי הסבינים ובנותיהן ולקחו אותן לנשים. על פי אותו מקור ניסו אמנם הסבינים ובני בריתם להילחם ברומא אך ניגפו.
מאז תקופת הרנסנס זכתה האפיזודה הזו לביטוי אומנותי מרשים וציורים של הנושא ופסלים עוצבו על ידי מיטב הציירים, פוסן, ז'אן לואי דויד, אדגר דגה, רובנס ופיקסו ואחרים.
גם בספרות מוצאים את עקבות הסיפור בין בעיבודו ובין ציטוט ממנו או אזכורו.
סיפור קצר של סטפן וינסנט בנט "נשות הסבינים" או בעיבוד למחזה מוזיקלי "שבע כלות לשבעה אחים", או אזכור האירוע בכתבים קדומים כמו בספר יוסיפון, או בעיבוד קולנועי לסרט ספרדי ואף בסיפור הקצר של ה.ה.מונרו [סאקי] הסופר האנגלי: "שיטת שארץ-מטרקלום" שתרגומו מצורף.
שיטת שארץ-מטרקלום
ה.ה.מונרו [סאקי]
תרגם אבי גולדברג
ליידי קרלוטה יצאה אל רציף תחנת הרכבת הנידחת ופסעה הלוך ושוב לאורכו חסר הייחוד, בכדי להרוג את הזמן עד שהרכבת תואיל לצאת שוב לדרכה. לפתע, בדרך שמעבר לרציף ,ראתה סוס נאבק במשכו עגלת מטען כבדה יתר על המידה ,ועגלון קודר מהסוג המתעב את בעל החיים המסייע לו להוציא את פרנסתו. מיד ירדה ליידי קרלוטה אל עבר הדרך ,בכדי להביע את דעתה בפני העגלון על דבר הסבל הנגרם לבהמה. אחדים ממכריה ניסו להזהירה פעמים רבות מפני תוצאות התערבות בסבלם של בעלי חיים ,התערבות כזו שיש בה משום "התערבות בעניינים לא לה" . והמליצו בפניה לאמץ את דוקטרינת "אי ההתערבות בעניינים לא לה" . רק פעם אחת יישמה ליידי קרלוטה את דוקטרינת אי ההתערבות ,היה זה כאשר אחת מפרשניה הרהוטים של הדוקטרינה הייתה לכודה במשך למעלה משלוש שעות על צמרתו הבלתי נוחה של עץ מאי, כאשר חזיר בר זועם מטייל מסביב לגזעו .בעוד ליידי קרלוטה שהייתה מעבר לגדר, המשיכה ליידי קרלוטה לצייר את הציור בצבעי מים, וסירבה להתערב בסכסוך שבין חזיר הבר ללכודה על צמרת העץ. קיים חשש כלשהו שכתוצאה מאימוץ דוקטרינת "אי ההתערבות" היא אבדה את חברותה של הלכודה על צמרת העץ שחולצה משם בסופו של דבר.
הפעם תוצאות התערבותה היו רק שהרכבת יצאה לדרכה ללא הגברת ,נענית כביכול לסימני חוסר הסבלנות שהביעה קרלוטה במשך כל המסע. היא קבלה את נטישת הרכבת באדישות פילוסופית ,חבריה וקרוביה היו מורגלים כבר לכך שהמטען היה מגיע ללא ליווי. היא שיגרה מברק בנוסח מעורפל ולא מחייב על פיו היא תגיע "ברכבת אחרת ".
בטרם החליטה על צעדיה הבאים התייצבה בפניה גברת לבושה בהידור מקרינה נוכחות שתלטנית ,היא בחנה אותה ואת הופעתה ממושכות. "את כנראה העלמה הופ ,האומנת אותה באתי לפגוש" אמרה הגברת ,בטון שלא הותיר מקום לוויכוח עם ההנחה שהעלתה.
"בסדר גמור " אמרה ליידי קרלוטה לעצמה בצניעות שהיה בה מידת סכנה... אם אני חייבת, אני חייבת "
"אני גברת קואברל " המשיכה הגברת " והיכן ,אם יותר לי ,המטען שלך?"
" הוא המשיך בטעות ליעד אחר" השיבה זו שהוחזקה בטעות כאומנת , ,בקבלה את הכלל הנהדר של החיים על פיו לעולם תאשים את אלה שאינם נמצאים ,המטען לומר את האמת ,המשיך בדרכו כמתוכנן. " שיגרתי זה עתה מברק בעניין זה " אמרה בהוסיפה גוון של אמת לדבריה.
"כמה מקומם הדבר" אמרה גברת קואברל,
"חברות הרכבות הללו הנן חסרות אחריות. בכל מקרה, המשרתת שלי יכולה להשאיל לך את הנחוץ לך ללילה" והיא הובילה את האורחת לעבר המכונית. במשך הנסיעה לאחוזת קוארבל, הציגה המארחת בפני ליידי קרלוטה את מעלות והחידושים של המכונית, היא גם למדה במהלך הנסיעה שקלוד ווילפריד הם ילדים עדינים ורגישים ,ושלאירן יש מזג של אומן מפותח לעילא, ושלוויולה יש אופי שכאילו נוצר להתאים לתפיסת החיים שרווחת במאה העשרים.
"אני חפצה לא רק שהם ילמדו " המשיכה הגברת קואברל, "אלא אני מתעניינת ומעורבת בתוכן הלימודים. בשיעורי ההיסטוריה למשל ,עליך לא רק ללמדם לשנן תאריכים ושמות, אלא להעביר את השעורים כך שיהיו בהם סיפורי חיים של גברים ונשים שחיו באמת". "צרפתית, כמובן ,אני מצפה ממך לשוחח עמם בשעת הארוחות מספר ימים בשבוע"
"אדבר עימם ארבעה ימים בשבוע צרפתית וביתרת הימים, רוסית"
"רוסית. גברת הופ היקרה, אין איש המדבר רוסית או מבין את השפה אצלנו "
"זה כלל לא יגרום לי למבוכה ". אמרה ליידי קרלוטה בקרירות.
התשובה, העלתה לגברת קואברל ,אם להשתמש בביטוי שגור " את הסעיף" .
היא הייתה אחת מאותם בעלי הפגם הלוקים בביטחון עצמי מופרז ,אלה המקרינים שררה והדר כל עוד אינם נתקלים בהתנגדות.
למשמע של התנגדות בלתי צפויה ולו הזעירה ביותר ,הם מצפים להתנצלות כנועה.
כשהאומנת החדשה לא הביעה קריאות של הערצה ופליאה לגבי המכונית היקרה , החדשה ושכלוליה ,ורמזה ליתרונותיהם של דגם חדש או שניים שאך יצאו לשוק ,הבלבול של המעסיקה הגיע עד כדי תיעוב. רגשותיה דמו לרגשות של מצביא מזמנים קדומים ,הנס על נפשו משדה המערכה כשהוא רכוב על פיל-הקרב, לאחר שנתקל במטח כידונים ואבני קלע.
בעת ארוחת הערב ,על אף שהייתה מתוגברת בנוכחותו של בעלה ,אשר בדרך כלל ציטט את השקפותיה של אשתו, ותמך בה ,גברת קואברל לא הצליחה להתאושש מהיתרון שקנתה עליה האומנת החדשה. לא רק שהאומנת מזגה לעצמה יין בנדיבות, אלא שמצאה לנכון להביע את דעתה הנחרצת והידענית תוך העברת בקורת בענייני ייננות בכלל ,תחום שבו הקואברלים לא היו יכולים לחלוק עליה ולהציג עצמם כברי סמכא.
האומנות הקודמות הגבילו את שיחתן בענייני יין במבע של כבוד והבעת הוקרה אמיתית למים בלבד. וכשזו החדשה הגיע עד כדי מתן המלצה על בית מסחר ליין עליו ניתן לסמוך ,החליטה גברת קוארבל שהגיע העת להפנות את השיחה לאפיקים נדושים יותר.
"אנו מרוצים מאוד מההמלצה שקבלנו אודותיך מקנון טיפ" היא העירה "אדם מוערך מאוד, לדעתי".
"שותה כמו דג ומכה את אשתו, ובכל מובן אחר בעל אופי נעים מאוד " אמרה האומנת בקור רוח.
"העלמה הופ היקרה! אני משוכנעת שאת מגזימה" אמרו בני הזוג יחדיו.
"יש להודות שהייתה מידה של התגרות " המשיכה האומנת " גברת טיפ היא אחת משחקניות הברידג' הגרועות שראיתי מאודי. הרמזים וההצהרות שלה יכולות לעורר מידה מסוימת של עוינות בבן זוגה למשחק, אבל לרסס אותה בתכולה של סיפון הסודה היחיד הנמצא בבית ביום ראשון אחר הצהריים ,כשאי אפשר להשיג סיפון אחר ,יש בכך להביע זלזול ברווחתם של השחקנים האחרים ,דבר שאינני יכולה להתעלם ממנו. אתם יכולים לחשוב שאני בעלת שיפוט פזיז ,אבל בשל תקרית סיפון הסודה עזבתי את ביתם".
"נשוחח אודות כך בפעם אחרת " אמרה גברת קוארבל בחיפזון.
"לא אתייחס לכך יותר " אמרה האומנת בהחלטיות.
מר קוארבל הטה את השיחה כששאל אילו שיעורים מתעתדת האומנת להעביר למחרת.
"נתחיל בשיעור היסטוריה" עדכנה אותו.
" אה היסטוריה " הוא אמר בנימה של חשיבות "אז כך בשיעורי ההיסטוריה למשל ,עליך לא רק ללמדם לשנן תאריכים ושמות, אלא להעביר את השיעורים כך שיהיו בהם סיפורי חיים של גברים ונשים שחיו באמת"
"כבר אמרתי לה את זה " התערבה הגברת קוארבל.
"אני מלמדת היסטוריה בשיטת שארץ-מטרקלום" אמרה האומנת בהתנשאות
"אה כן" אמרו המאזינים ,בחשבם שחשוב להראות שיש להם מושג לפחות על השם של השיטה.
"מה אתם עושים כאן ילדים ?"
שאלה גברת קואברל למחרת בבוקר ,כשמצאה את אירן יושבת עגמומית בראש גרם המדרגות ,בעוד אחותה ישובה על המושב הקרוב לחלון ,כשגופה מכוסה בשטיח מעור נמר והבעה מדוכדכת וחסרת נוחות על פניה.
"יש לנו שיעור היסטוריה עכשיו" הגיעה התשובה הבלתי צפויה "אני אמורה להיות רומא ,וויולה שם היא אמורה להית הזאבה, לא זאב אמיתי ,אלא דמות של זאב שהרומאים נהגו לעטות ,שכחתי למה. קלוד ווינפריד יצאו להביא את הנשים המרופטות"
הנשים המרופטות?"
"כן הם אמורים לגרור אותן לכאן. הם לא רצו ,אבל גברת הופ השיגה את אלת הקריקט של אבא ואמרה להם שהיא תחבוט בהן חבטה "מספר תשע", אם הן לא ישתפו פעולה, אז הם יצאו לעשות זאת."
צעקה ארוכה ורמה מכיוון כר הדשא משכה את גברת קוארבל להגיע לשם במהירות ,חוששת כי הילדים המבוהלים והממושמעים יפלו כעת כטרף בידי האומנת .אלא שהסתבר כי מקור הצעקות היה בבנותיה הקטנות של השוערת ,שנגררו בידי קלוד ווינפריד שהתנשפו ,שערם פרוע ,ומשימתם הולכת ומסתבכת עקב התערבותו של אחיהם הזאטוט של החטופות שנלחם בהם.
באותה עת ישבה האומנת בנינוחות על גבי מדרגת האבן במבואה לבית האחוזה ובידה אלת הקריקט. היא ניצחה על המערכה במבט קר וחסר פניות של אלת המלחמות. מקהלת צעקות חוזרות ונשנות של "אותך לאימא" נשמעו מפיהן של החטופות הקטנות, אלא שהשומרת, שהייתה כבדת שמיעה, הייתה עסוקה באותה עת בהדחת כלים.
לאחר מבט בוחן לעבר בקתת השוערת [האישה הטובה הייתה בעלת מזג מלחמתי, שיש בו לעיתים יתרון הניתן לחרשים] אצה גברת קואברל במורת רוח להצלת השבויות.
"ווילפריד ,קלוד! שחררו מיד את הילדות. העלמה הופ ,מה בשם אלוהים משמעות של המתרחש כאן?"
"היסטוריה רומית קדומה, חטיפת הסבינות ,אינך מכירה? זו שיטת שארץ-מטרקלום, לגרום לכך שהילדים יבינו את ההיסטוריה על ידי השתתפות פעילה ,זה יישתל בזיכרונם ,את יודעת .כמובן שעקב התערבותך ,יחלפו חייהם של בניך בתובנה כי בסופו של דבר חולצו נשות הסבינים. ולכך כבר איני מוכנה להיות אחראית"
"את יכולה להיות פקחית מאוד ומודרנית, העלמה הופ" אמרה גברת קואברל בנחרצות, "אך הייתי רוצה שתעזבי ברכבת הבאה. המטען שלך יישלח אחרייך מיד לכשיגיע"
"אינני בטוחה היכן אשהה בימים הקרובים" אמרה מורתם המפוטרת של הילדים "את יכולה לשמור על מטעני עד שאשלח לך מברק ובו כתובת למשלוח.
יהוא כולל רק מספר מזוודות ומחבטי גולף וגור נמרים "
"גור נמרים!" לחשה גברת קוארבל .אפילו כשהיא עוזבת ,האישיות הבלתי רגילה הזו היא מותירה אחריה שובל של בושה.
"ובכן ,הוא כבר עבר את שלב הגידול ואי אפשר לקרוא לו גור ,הוא יותר חצי נמר מגודל ,את מבינה. עוף מידי יום וארנבת בימי ראשון, זה מזונו בדרך כלל ,בשר בקר טרי מרגש אותו יתר על המידה. אל תטרחו לשלוח את המכונית לקחת אותי, אני מעדיפה לצעוד לתחנה " וליידי קרלוטה צעדה ,נעלמת מתחום הראייה של קוארבל.
הגעתה של העלמה הופ המקורית ,אשר טעתה באשר ליום בו הייתה אמורה להגיע ,גרמה למהומה שהיא לא הייתה מורגלת בה. בבירור, הייתה משפחת קוארבל לחוכא ואטלולא ,אך הם חשו בהקלה ניכרת הגיעה עם ההכרה בכך.
"כמה זה מעייף מבחינתך קרלוטה" אמר המארח ,כשהאורחת המאחרת הגיעה לבסוף ,כמה מייגע הדבר לאחר את הרכבת ולהיאלץ ללון במקום זר "
"הו ,לא יקירי, אמרה ליידי קרלוטה "זה לא היה מעייף כלל וכלל עבורי"