הסיפור שלא ייאמן על שפן וחמשת חבריו

הסיפור שלא ייאמן על שפן וחמשת חבריו

מאת ניר רייזלר

שפן אחד הלך ביער. הלך הלך הלך, פתאום שמע קול מבין השיחים. "מי זה?" שאל שפן. להפתעתו, מתוך שיח יצא שפן נוסף וענה: "אני שפן שפן". "אני שפן", אמר שפן, והוסיף: "רוצה לטייל איתי?" "בטח", השיב שפן שפן בשמחה והשניים המשיכו לשוטט ביער יחדיו.

ליד שיח קטן, שמעו החברים שוב קול. "מי זה?" שאלו. "זה אני", השיב צב שיצא מתוך השיח, "צב". "שלום צב", בירכו אותו לשלום שפן ושפן שפן, "אולי תאווה נפשך לטייל עימנו ביער בבוקר אביב צח ושטוף שמש זה?" "בשמחה", הסכים צב בחפץ לב.

שפן, שפן שפן וצב דילגו מעל שלוליות גשם שנקוו בעונת החורף, התנדנדו מענף לענף באזור הסבוך ביותר של היער, ואפילו ניצלו מקסמיה הזדוניים של מכשפה נקמנית במיוחד שרצתה לבשל מהם נזיד במחאה על כך שהעירו אותה משעת הצהרים. באחד הלילות שפן הערני תמיד הציל את החבורה מטרול מורעב אך מוגבל ביכולותיו האינטלקטואליות, כששלח אותו לחפש אותם במקום אחר.

יום אחד, זמן קצר לאחר עלות השחר, למרגלות מפל מים ששצפו בשאון גדול אל נהר גועש, שמעה החבורה קול. "מי זה?" שאל שפן. מתוך אחד השיחים יצא צב נוסף והשיב בחיוך רחב: "מה ז'תומרת? אתה לא מכיר אותי? זה אני, צב צב, הייתי חצי עונה ב'פח הסגול' לפני שהודחתי ברוב קולות על ידי האיגואנה חורשת הרע וחבר זוחלים זממני. תגידו, אפשר להצטרף אליכם?" "בטח", השיבו שפן, שפן שפן וצב, וארבעת הרעים הוסיפו לחרוש בניחותא את היער לאורכו ולרוחבו.

קשה לתאר את הגודש הבלתי נתפס של הרפתקאות שאותן עברו באותם ימים אפופי ערפל של מיתוס ואגדה. הם חילצו את הנזל וגרטל ממלתעותיה של מכשפה זללנית וחובבת ילדים, בת דודתה הרחוקה של המכשפה הנקמנית שפגשו בתחילת הסיפור. הם הצילו את זהבה מלהפוך לרכיב הסודי בדייסה המפוקפקת בלאו הכי של שלושת הדובים. הם אפילו טיפלו במצב מורכב של אלימות משפחתית כאשר כמתנדבי המשמר האזרחי של היער, הוזעקו לביתה של לכלוכית לאחר ששכנה מודאגת דיווחה למוקד שהיא חונקת את אמה ואחיותיה החורגות (והחליטו לסייע לה כששמעו את הנסיבות).

לילה אחד, כשעלו החברים על יצועם, שמעו לפתע שאגה מחורשת העצים שליד אוהליהם. "מי זה?" צעק שפן שפן וכיוון את רובה הקראבין הישן שלו אל מקור הרעש. תוכלו לנחש מה רבה הייתה פליאתם, כאשר צל החל לנוע לעברם אט אט. אולם נשימתם נעתקה מפיהם וליבם החל לפעום במהירות של אצן אולימפי, כשנוכחו לדעת שאותה דמות אפלה אינה אלא..

אריה.

"אני אריה", צחק האריה בחיבה, "מי אתם?" צב צב חייך אליו בחום והציג את בני החבורה: "רואה את המנהיג הכריזמטי והאנרגטי הזה? זה שפן הנערץ. לידו, השולף המהיר ביותר ביער, שפן שפן. התרח הזקן אך הנאה שלצידי הוא צב, ואולי כן ואולי לא היה בינינו סטוץ פיזי לגמרי וחד פעמי לפני כמה לילות, שאולי קצת פירשתי כסימן לזה שהוא מעוניין בקשר רציני והשלכתי עליו את חרדת הנטישה שלי, מה שעורר בזבל הנרקיסיסטי והמתפורר הזה פחד ממחויבות וגרם לו לעטות שריון בפניי – pun intended. נראה מי ירצה אותו בכלל, עם השיגרון והסניליות, מדובר בצב בן מאה".

אריה הביט בהם בהלם, אך עד מהרה התעשת והזמין את עצמו להצטרף למסעם. "בטח, בטח", טפח שפן על שכמו בחיבה תוך שהוא מלכסן מבט מזרה אימה לעבר צב צב, כאומר "דיר בלאק, צב כבר הוציא צו הרחקה נגדך ואנחנו ככה קרובים להעיף אותך מהקומונה."

וכך טיילו חמשת בני החבורה, שפן, שפן שפן, צב, צב צב (שהסתגר בתוך עצמו וההכרה בכך שהוא זקוק לעזרה נפשית הלכה והתחדדה עבורו) ואריה. הם הגיעו רחוק יותר משבני תמותה אי פעם יכלו לחלום להגיע, עד שבאישון הליל שמעו שאגה נוראה, מקפיאת דם.

"מי זה?" שאל אריה, "אריה אריה, זה אתה יא בן שרמוטה מזדיין? יא אח אהוב שכמותך?" "כככןןןןן בבבטחחח שזה אני יא חתיכת זבל, יא חלאת יער אימתנית" צחק אריה אריה, "בוא יא אח תביא חיבוק!" "תגיד", שאל שפן את שפן שפן, "אתה מרגיש שיש איזה סאב-טקסט הומו -ארוטי בכל הסיפור הזה?" "כן אבל זה רק כי כל הדמויות זה בנים וחייבים למלא את העלילה. קצת כמו בכלא. אני בכל מקרה מחכה לגברת שפנפנית שממתינה לי בבית, עם עשרת הבנים. אני גבר של אישה אחת, ועוד איזו אישה... הו הלילות שהעברנו תחת כרוב מאוד מתוק, בבית מאוד מאוד ירוק - אם אתה מבין למה אני מתכוון..."

שפן הבין, אבל הכאב על בדידותו במישור הזוגי מנע ממנו להשיב לחברו. הוא נזכר בערגה בקשר הסוער, מלא האהבה והתשוקה אך גם הרעיל והפוגעני שניהל במשך שנים עם אותה דלת ששכח לסגור. לאחר שחלה כתוצאה מכך בקורונה והיא פטרה זאת בסרקזם כ"אוי, הצטנן המסכן! וקיבל נזלת! אויויוי" הם נפרדו. עד היום הוא לא הצליח להתגבר עליה.

אריה אריה שמח להצטרף לחבר'ה, ולאחר ניסיון התאבדות כושל של צב צב בעל הפרעת האישיות הגבולית שלקח שלושה אקמול במקום שניים, המשיכו במסע; עד שבבוקר קיץ מבשר רעות אחד הגיעו לקצה היער, שבו עמדה חומה גבוהה כל כך עד שנראה שלא ניתן לטפס עליה. הם עמדו ובהו בה, המומים ועל סף בכי.

"מה נעשה?" שאל צב, "הגענו כל כך רחוק. אי אפשר לעצור כאן". שפן הביט בנקודה נעלמת באופק, הבעת פניו קודרת ומהורהרת, והתכנס בשרעפיו במשך שעות ארוכות. לבסוף אמר לחבריו: "אין ברירה. חייבים לטפס על החומה."

ראשון ניסה את מזלו אריה אריה. הוא הגיע עד לרבע החומה, אך אז אפסו כוחותיו והוא נפל אל מותו. שני ניסה את מזלו אריה, אך בחצי הדרך הוא נפל אל הקרקע. רק כתם דם גדול נותר ממנו.

צב צב טיפס וברגע האחרון הבין שהוא דווקא רוצה לחיות, אבל זה לא עזר לו והוא נפל והלך לעולמו בנסיבות לא טבעיות. צב זחל בזהירות למעלה, אך לבסוף החליק וגם שריונו לא הציל אותו ממוות מר ונמהר.

שפן שפן טיפס אט אט, עקב בצד אגודל, אולם כאשר עבר את מחצית הדרך, תש גם כוחו והוא מעד והתפצח כאפונה ווסאבי באמצע משחק כדורגל.

אחרון נותר שפן. הוא בהה בעצב בגוויות חבריו ואז הביט בחומה בנחישות שאין למעלה ממנה. והוא טיפס. והמשיך והמשיך והמשיך לטפס עד שהגיע לסוף החומה. שריריו כאבו, עורו נמתח אך הוא המשיך והמשיך עד שהגיע לבדו לצד השני.

התדעו מדוע הצליח שפן היכן שכל רעיו נכשלו?

התשובה למטה (אזהרת ספוילר!)

-

--

כי הוא היה השפן של אנרג'ייזר!