איינשטיין וקישון
דף המשוטט בזמן קורונה
אבי גולדברג
אלברט איינשטיין היה כידוע מגדולי הפיזיקאים שבאו לעולם והוכחה לכך שיהודים, אם תתיר להם ללמוד ולהשתלב במדעים ובדיסציפלינות חוץ אמוניות, יביאו לעולם תועלת רבה.
נראה שהשם של הפיזיקאי המנוח הפך למטבע עובר לסוחר ולמותג שמוצאים להתהדר בו. בחיפה איינשטיין הוא שמו של מרכז מסחרי, בכפר מעיליא שבגליל מתנוסס שמו רק מעל בית אוכל המספק המבורגרים.
בברלין השם איינשטיין הוא שם נרדף לקפה איכותי, וסניפי הרשת הנושאת את השם איינשטיין עולים כפורחים.
קפה איינשטיין ברלין[אתר החברה]
המבורגר איינשטיין מעיליא[ צילום אבי]
בשבוע הבא נכריז על שמו של הזוכה בתחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר, השניה, על שם אפרים קישון, על כן רבה היתה שמחתי על כך שמצאתי עצמי נוהג בכיכר על שם אפרים קישון במעלות תרשיחא. השם ניתן לכיכר כנראה עקב הצטרפותו של קישון לעצומה הקוראת לאפשר הטלת עונש מוות למחבלים שהחזיקו ופגעו בבני ערובה, וזאת לאחר אירוע הדמים במעלות , קריאה שזכתה לתמיכה רבה באותה עת. שמות יותר "מקובלים" שמצאתי בעיירה, היו רחוב הכנסיות ושביל המסגדים.
רציתי להקדיש מספר מילים לכיכר אחרת, המרכול, שהיה ל "כיכר העיר", מוקד לפעילות ומפגש גם בשיא ימי הקורונה . בימים שבהם הכניסה למרכולים לא היתה בבחינת יציאה למערכה [חבישת מסכה עטיית כפפות ומדידת חום], ניסיתי ככול האפשר להימנע מביקור בהם. אין לי עניין מיוחד בהשוואת מחירי פסטות או בשינון מותגי אפיפיות או באבחנה בין מיני רקיקים. אלא שהימים אינם רגילים, והיציאה מהבית הותרה אך ורק לביקור אצל הרוקח או אצל החנווני, ניצלתי איפה את הדרור היחסי והחלתי לשוטט במעברי המרכולים מידי יום ,עד שהפכתי לפלאנר של סופרמרקטים, ואני יודע כיום עליהם דבר או שניים.
ייתכן שלא אחדש דבר למבקרי המרכולים המושבעים אלה שמתוך כורח נאלצים לבקר במאגרי המזון האדירים הללו, אבל אותי הרשים ביותר הסיפוח ההפוך ,דהיינו הסיפוח ההפוך בו השפה הרווחת בהיכלי המזון הממוזגים היא השפה הערבית. צעירים דוברי ערבית וקופאיות עטויות כיסוי ראש מנהלים את האתרים הללו ומשרתים את הציבור העברי במרץ רב.
הוסף על כך את המשוריינים בהם זיינו אותם - עגלות קניות מדגם משופר עליהן עורמים הזמנות עבור לקוחות המבקשים למלא צרכיהם באמצעות הזמנה באינטרנט, וכבר השתלבתי באווירת הסיפוח הבא עלינו לטובה, בה אני דוחף בעגלת קניות קונבנציונלית מנסה לשפר עמדה ליד מדפי הגבינות כנגד עובד זריז דובר ערבית המנווט במהירות עגלה כבדה משוריינת.
כיסוי ראש ומסכה[צילום אבי]
עגלות הקניות מסתבר, משמשות את הלקוחות במרכולים גם כפח אשפה לאחר שרוקנו את מרכולתם לאחורי המכוניות שלהם. הם מסירים את הכפפות והמסכות המיוזעות ומותירים אותם על שבכת העגלה, מעין איתות למשתמש הבא, "אל תשכח חביבי, קורונה או לא ,עלינו הישראלים לשמור על רמת הזוהמה בספירה הציבורית."
ואכן מרגע שהותר בצמצום הביקור בשמורות הטבע, הזדרזנו וטיילנו בהן מידי שבוע. לתדהמתנו, קשה היה למצוא טישו משומש מתנופף על חרולי האביב הפורחים, או שקיות ניילון ובקבוקי מים ליטר וחצי ריקים נשאים ברוח הנעימה. הטבע נותר בבדידותו המזהרת נטולת פלסטיק לאחר חודשיים נטולי מטיילים.
פטור בלא כלום אי אפשי, פה ושם טרחו ניצני המטיילים שהגיעו, להשיל את כפפת הגומי הדק ולהשליכה בשביל הסלעי, והיה במראיתה תזכורת רחוקה של מגיני הרבייה הלטקסיים ששימשו צעירים אגורי הורמונים בימים שמגע אנושי הותר עדיין.
ואם דברנו באותו איבר [אפילו שהוא נחבא בלטקס] נזכיר את הסוגיה הבלתי פתורה, שלמרות פשטותה הלכאורית אין מי שמוכן לטפל בה, באשר איננה נחשבת למגיפה פוליטית פופולרית כמו הקורונה- ההשתנה בדרכים !
כבר לפני שנים העליתי את הסוגיה הרצינית קומית הזו, והתפשטותו של ההומו פִּשֵּׁר ישראליקוס בדרכי ארצנו. הנהג המשתין בכול שול בדרכי ארצנו. מפשילי מכנס, הנאלצים להטיל מימיהם בפרהסיה, הם חלק מהנוף ולדעתי, היה צריך למנות לפחות מיניסטר אחד מכחול-לבן-צהוב לטפל בנושא. המלצתי למשתינים, בטווח הקצר, לפחות תעטו מסכה ותכסו ידיכם בכפפות ותרחיקו עצמכם משולי הדרך עד שהרשויות ימצאו לכם פתרון. המלצות לטווח הארוך ראו בצילום .
pissoir מתוך ויקיפדיה
אבי גולדברג, לקראת היום הארוך בשנת 2020