שני חברים משכבר הימים ראו ברכה בעמל כפיהם וכבר בשלהי שנות השלושים לחייהם החליטו לרכוש בית "צמוד קרקע". ידוע שזהו המונח הרווח בישראל לבית, בניגוד לדירה בבניין הקרוי "בנייה רוויה", בין שזה בית סוכנות, שנבנה בחופזה בשנות החמישים של המאה שעברה בגודל של 60 מ"ר בחולון או שזו אחוזה רחבת ידיים בכפר שמריהו.
כך או כך החליטו החברים לנטוש את בית הדירות שבו גרו, למכור איש איש את דירתו הצנועה ולעבור לחיות בבית צמוד קרקע שחצר מרווחת בצידו, שבו יגדלו צאצאיהם ברווחה.
החברים, רפי וישראל, החלו לחשב חישובים ולתכנן תכניות, כל אחד בהתאם ליכולותיו.
רפי היה בעל עסק משגשג ליבוא עצים וחומרי בנייה. להבנתו היה מצוי היטב בשוק הנדל"ן, חשבון הבנק שלו היה גדוש די והותר, וכשמצא מגרש רחב מידות ועליו סביוני בר ועשב מוריק בין שני בתי מידות שבהם התגוררו משפחות שגרירים, ברחוב מוצל בכפר שמריהו, לא היסס וניהל משא ומתן קצר וענייני עם שלושת יורשי המנוחים, בני זוג שהסתלקו בשיבה טובה לעולמם לפני שנים, והגיע למחיר מוסכם ששיקף את מחירי המגרשים בסביבה, ואלה לא היו רבים.
הוא חתם על זיכרון דברים על גבי טופס מוכן מטעם המתווך הוותיק של כפר שמריהו שבו הוספו כתובת הנכס, מחירו ותנאי התשלום עבורו וכמובן שמות הצדדים לעסקה. לאחר מכן שלף מכיסו פנקס המחאות ורשם לכל אחד מהם המחאה ובה שליש מהמקדמה עבור הבית. משסיים, החליק לידיהם הרועדות מהתרגשות את ההמחאות. הם בחנו את ההמחאות בחשדנות של מוכרים המוותרים על פיסת נדל"ן משובחת תמורת פיסת נייר מלבנית קטנת ממדים. זו אותה הרגשה מוזרה, אותה כמעט חרטה של הרגע האחרון שמוכרת לכל מי שאי פעם מכר את דירתו או קרקע שירש. כמו ההרגשה המכונה "ההיסוס של הבתולה", המוכרת לכל כלה בטרם תכסה פניה בהינומה ותצעד אל מתחת לחופה.
הוא לחץ את ידי שלושת היורשים שחתמו אף הם כמוכרים על זיכרון הדברים ובירך אותם בקול שמח "שיהיה בשעה טובה".
שמח וטוב לב שב רפי לביתו, טיפס בדילוגים על המדרגות המובילות לדירת שלושת החדרים ברמת אביב שבה התגוררו הוא ואשתו ובישר לאשתו מלכה את הבשורה המשמחת. כדרכן של נשים התקדרו פניה של האישה הצעירה שאך זה גמרה להשכיב לישון את צאצאיהם המשותפים, לאחר שהזינה אותם, רחצה אותם ונזפה בהם על שבגדיהם מוטלים על הרצפה ומרפדים את חדרי הדירה.
ואולי הייתה זו פשוט עייפות היום שחלף שהביאה רוגז לפניה היפות, אך תגובתה לא הייתה נלבבת כפי שציפה רפי. היא העלתה חששות באשר ליכולתם לבנות בית על המגרש ועל הנטל הכלכלי שייפול עליהם למעמסה, אבל לרפי היו המהלכים הבאים נהירים כמו שבילי גן עדן המוארים.
ישראל לעומתו לא היה בעל עסק מצליח כרפי אלא רופא צעיר שרוב עתותיו היה עסוק בקבלת חולים וטיפול במכאוביהם במרפאתו שבמרכז קריית אונו, והתשלום שקיבל אפשר לו חיים נוחים עם משפחתו הצעירה בדירת הכלולות שרכשו עבורם הוריהם כשנישאו. זיוה אשתו לא אהבה את הדירה. שאון האוטובוסים ופריקת המשאיות בחזית המרכול ששכן לא הרחק הדירו שינה מעיניה וגמור היה עמה להסתלק מדירה זו לבית קטן ושקט מוקדם ככל האפשר.
אלא שהסכום הנדרש לרכישת בית היה למעלה מיכולתם של ישראל וזיוה. השנים היו שנות הבורסה העליזות. האינפלציה דהרה וערך השקל ירד מדי יום. מי שלא יכול היה למצוא תחליף למזומניו במטבע ירוק או ברכישת דירה או נכס מוחשי אחר חש בהתרוששות המהירה. באותם ימים פרחה הבורסה. שמועות וסיפורי הצלחה שעברו מפה לאוזן הביאו עימם רבבות אזרחים מאוכזבים להיפרד מחשבון העו"ש שלהם. ישראל היה בר מזל. אחד ממטופליו, שכדי לא לחשוף את זהותו המפוקפקת נקרא לו מיקי פורטפוליו, היה "ספקולנט " שהכיר את רזי הכלכלה. הוא התרוצץ מדי יום בין בניין הבורסה ברחוב אחד העם לבין המדרכה עמוסת חלפני המטבע ברחוב לילנבלום הסמוך, מחליף שקלים בדולרים ומהמר על מניות עולות ויורדות.
ובכן מרוב התרוצצויות בין רחוב אחד העם לרחוב לילנבלום, לקה מיקי בכאב נוקב בעקבו השמאלי. כאב זה היה צרה צרורה באשר מיקי פורטפוליו נאלץ להאט את הליכתו, וכתוצאה מכך לא היה זריז דיו במתן פקודות קנייה ומכירה וגם לא הספיק לבצע המרות מטבע בזמן הנכון. "עקב אכילס תפסתי", אמר לכל מי שפגש תוך כדי צליעה.
ערב אחד, משסיים ד"ר ישראל לטפל בהצלחה בבעיה המציקה למיקי פורטפוליו, והצליח לסלק את הכאב כמעט לחלוטין, פנה אליו האחרון בדברי חלקות בהאי לישנא:
"רוצה אני לגמול לדוקטור מעבר לתשלום שבו חייב אותי, ואני ממליץ לו לרכוש בכל כספו הפנוי מניה לוהטת, פנינה שטרם נשלתה מהמצולות. מניית חברת אתא. יסור כבוד הדוקטור מחר עם בוקר לבנק שבו הוא צובר את כספו ויבקש מהפקיד כי ירכוש מניית אתא בהגבלת שער ל־229 שקלים. בטוחני כי ירווה נחת מעצתי זו הניתנת מתוך הוקרה". כך סיים מיקי פורטפוליו את דבריו, נעל את נעל שמאל ודרך על רגלו שלא הציקה לו יותר.
ישראל הרופא הצעיר ישן שינה טרופה בלילה והשכם בבוקר עם היפתח סניף הבנק נכנס באסרטיביות וביקש להמיר את כל כספיו למניית העתיד "אתא".
במשך שלושה חודשים לא ידע ישראל מנוחה. מדי יום היה חולף בסניף הבנק ובוחן את טבלת שערי המניות שהתפרסמה שם לרווחת המשקיעים. ואכן מניית הפלא הרקיעה שחקים ובתוך שלושה חדשים הכפיל ישראל את כספו.
באותם ימים ממש מצאה אשתו בית קטן על חלקת קרקע גדולה על גבול פרוור העשירים סביון והביאה לידיעתו של בעלה כי היא הייתה מוכנה לרכוש את הבית ולשפץ אותו כדי שיתאים לצרכי המשפחה הצעירה אם היה בידה סכום כסף שנאמד בכך וכך שקלים, אלא שלצערה היא יודעת שהדבר אינו בגדר האפשר.
"זיוה, תקבעי מחר בבוקר פגישה עם בעל הבית לחתימה על זיכרון דברים לקניית הבית", אמר ישראל.
זיוה החווירה. היא לא האמינה למשמע אוזניה כשסיפר לה לראשונה בעלה כיצד סיכן את כל חסכונותיהם ורכש מניית טקסטיל ב־229 שקלים שמחירה האמיר ל־476 שקלים. היא השביעה את ישראל למכור את כל המניות מייד בבוקר שלמחרת, וכך נעשה. בשעות אחר הצהריים כבר נסגרה העסקה וישראל וזיוה רכשו מכספי הספקולציה את ביתם צמוד הקרקע.
נחזור לידידנו רפי ולשבילי העסקים הנהירים לו. עתה משרכש את המגרש בכפר שמריהו היה עליו להכין די כסף בכדי לבנות בית מידות שיהלום את שכניו ממערב וממזרח. למרות עסקיו המשגשגים לא היה די בחסכונותיו לבנות את בית המידות שעליו חלמו הוא ואשתו. הוא סיפר על כך לישראל שאך רכש את הבית הצנוע על גבול סביון. "איך הבאת כל כך הרבה כסף?" שאל רפי וישראל סיפר לו על מזלו הטוב ועל הספקולציה המדהימה שהביאה עמה תשואות שאפשרו לו לרכוש בית והותירו לו די כסף להרחיבו.
"מה שם הפציינט שלך?" שאל רפי.
"זה הטלפון של מיקי פורטפוליו, אבל אני לא אחראי על כלום".
כשמניית אתא האמירה ל־500 שקל המליץ מיקי פורטפוליו לרפי לרכוש אותה בכל כספו. "המניה בדרך לשמיים", טען. ואכן, גם לאחר שרפי שם את יתרת כספו על המניה היא המשיכה לנסוק ובמשך שבוע הוא חיכך את ידיו בהנאה.
אבל כדרכו של עולם, כך דרכה של מניה, בבוקר זורחת השמש ובערב יורדת החשיכה. בתחילה המניה מטפסת ולאחר מכן היא דוהרת מטה וחשיכה אופפת את עיני המשקיעים המחזיקים בה.
רפי הפסיד את רוב כספו שהיה מיועד לבניית בית הפאר כשהניח אותו על מניה שהתרסקה. שנים חלפו עד שרפי התאושש ובנה את הבית בכפר שמריהו. מאז הוא אינו רוצה לשמוע יותר על שוק ההון וכשהפרוטה מצויה בידו הוא רוכש נדל"ן.
ומה אירע למריץ המניות מיקי פורטפוליו? הוא המשיך במעלליו על ידי מתן פקודות רכישה כשמחירי המניות ברצפה, ולאחר מכן נהג להעביר מפה לאוזן שמועות סרק, כי המניה הפלונית שרכש תעלה בתוך כמה ימים לשיאים בלתי נודעים. לאחר מכן מתרחש הבלתי צפוי, ומאות משקיעים תמימים אוכלים את הפיתיון ורוכשים את המניה, וככל שהם רוכשים אותה כך מכירה נוסק, וככל שמחירה נוסק כך מצטרפים למעגל הפתאים אלפי משקיעים המאמינים כי אכן משהו מתרחש ואינם רוצים להחמיץ את החגיגה. אז מושך מיקי את רווחיו רגע לפני שהמניה משנה כיוון ואצה לכיוון האפס.
השמועה מספרת, שיום אחד עם התרסקות רבת רעש של מכשיר פיננסי מתוחכם, אופציות או נייר מעורפל אחר, וזאת לאחר ששבוע קודם לכן המליץ מיקי בלחישה לטיפוס מפוקפק מהפזורה של רמלה, שישב לידו בקפה כחול באלנבי להשקיע בנייר הערך ביש המזל הזה שהתאדה לחלוטין והפך לפודרה, נאלץ מיקי לרדת למחתרת למשך חודשים, בשל החשש מנקמת הכנופייה הרמלאית שהפסידה את כל רווחי המסחר באבקה הלבנה שצברה במשך שנה שלמה. בסופו של דבר הפליג על סיפונה של אניית סוחר יוונית מנמל אשדוד בתחפושת של אברך מגודל זקן ומאז נעלמו עקבותיו, אבל יודעי דבר מייחסים לו את המשבר הכלכלי הגדול שפקד את יוון ב־2008.
סיפור זה שבסיסו מוצק ורק מיקום הדמויות ושמותיהם ועלילותיהם שונו עד ללא היכר, יכול לשמש לקח לכל מי שמחליט להחנות את ממונו בשוק המניות עד להמרתו בנדל"ן. האופטימי בקוראים ילך בדרכו של ד"ר ישראל וישים יהבו על הגדלת הונו בבורסה ועל משיכתו משם ברגע הנכון וירכוש בתמורה נדל"ן והפסימי בקוראים ירחיק כספו מכל הימור וישריין אותו מפני סיכונים עד להשקעתו בבית חלומות.