אבי גולדברג
המטייל מול ערפילי הים" צייר קספר דויד פרידריך
הגלריה לאומנות במינכן
The photographic reproduction was done by Cybershot800i. (Diff)
באביב השנה התקיימה בגלריה הלאומית לאומנות בברלין, תערוכה כוללת של יצירות צייר הטבע הגרמני המשתייך לאסכולה הרומנטית. עבודתו של פרידריך מאופיינת במשיכתו לטבע ולניגוד בין עצמת הטבע לקטנות האדם, המשמש רק כצופה בו, כמי שיכול רק להשתאות על עצמת היקום.
"המטייל" עומד כדמות שגבה במרכז הקומפוזיציה. הוא מתבונן מלמעלה על ים ערפילי, כמעט בלתי חדיר בתוך נוף סלעי – כמשה העומד בפני הר סיני , מול פלאי הבריאה, אל מול הלא נודע, אל מול הנאצל.
ציורו זה של קספר דויד פרידריך מבטא את הרגשת הרוממות, הנפשית השלווה שמקנה לו הצעידה של הפרט האנושי הבודד ביקום הרחב, שחש המשוטט בבדידותו ועם זאת את התמלאותו, הנודד בדרכים, כשההליכה בטבע מול קסם הבריאה שלא הושחתה, שלווה שמנסה הקתדרלה להשכין בלב במפלל תחת הוד התקרות המתנשאות מעלה, והקמרונות מעשה ידי אדם, שהם רק חיקוי להוד הטבע.
השיטוט והשיח הפילוסופי הולכים יד ביד מאז ומתמיד. אפלטון ותלמידיו, ניטשה וגוסטב מהלר, כולם מצאו בתנועת הגוף − בטיול הרגלי תוך כדי הרהור או בשיח בשניים − דרך ואמצעי לרגיעה ולניתוק מהסביבה ואפשרות למיקוד המחשבות.
עמנואל קאנט היה ידוע בשיטוטיו הקבועים, ועליהם נאמר כי תושבי קניגסברג יכולים לכוון את שעוניהם על פי המועד המדויק שבו חלף על פניהם בטיולו היומי. הא"רי ורבי נחמן הברסלבי מצאו בטבע, בקרבה לאילנות, מקור השראה וקרבה לבורא.
הגות הטבע והחירות של הנרי דיוויד תורו האמריקאי, השפיעה רבות על תפיסת רבים את מבנה החברה האמריקאית, את הצורך לשלב את הטבע בחייהם ולא למגר אותו. אסכולה שתלמידיה השכילו ליישמה בפועל ולהגן על אמריקה מפגעי המהפכה התעשייתית ומהעיור המוחלט, בהגנה נחרצת על ערכי טבע. את חוויית ההליכה במרחבי הטבע ניסח תורו ברשימה ארוכה, וביטא בה את תפיסת עולמו באשר לשילוב הטבע וההליכה בו, ברשימה בשם "walking" : (הרשימה הופיעה בספר "וולדן וכתבים אחרים”)
Walking Henry David Thoreau:
כבר בפתיחה לרשימה הארוכה, המפליגה בשבחי ההליכה, הוא כותב: "בחיי פגשתי רק אדם אחד או שניים שירדו למשמעות אומנות ההליכה, כלומר אנשים שהליכות או שיטוטים היו עבורם sauntering , מילה שמקורה באנגלית של ימי הביניים ומשמעותה הליכה ובקשת צדקה בדרכים, בתואנה של עלייה לרגל לארץ הקודש. A) la saint terre), אולם בניגוד לעולי הרגל קיימים המשוטטים בדרכים, נוודים, חסרי בית שהמילה sauntering תתאים להם בהיותה גם משורש ,sans terre חסרי בית, אלה שחיים בנדודים, אלה שבמשמעות החיובית של המונח הם אנשים ללא בית קבוע, כאלה שמרגישים בבית בכל מקום שאליו נושאות אותם רגליהם."
תורו, איש הטבע בן המאה ה-19, אינו מצליח להבין את המסתגרים מאחורי ד' אמות ביתם, שלעומתם ההלך הוא כמי נהר החותר אל הים. עבור תורו בהליכה יש עומק רליגיוזי, מעין עלייה לרגל או מסע צלב. ההליכה האמיתית עבור תורו היא מסע של שינוי טוטאלי, לא שיטוט מעגלי, מסע שבו אתה נפרד מקרוביך מביתך והולך הלאה לתמיד מסביבת מגוריך ונותן עצמך לכוליות הטבע, למקרה.
ההליכה של תורו היא הקוטב הנגדי להתיישבות העירונית, להיקבעות, שממנו גם נובע הניוון והרוע. וכפי שהוא מסביר על מקור המילה האנגליתvillage − הכפר המרכז הקהילתי שבו בתים, חנויות וחיים בורגניים המתרחקים מחוויית הטבע וההתמזגות בו תוך הליכה הוא ב-villa הלטינית שצאצא נוסף שלה הוא ה-Villain הנבל הממקם עצמו בישובים ולא בטבע.
ז'אן-זאק' רוסו, שהגותו יכולה למקם אותו עמוק בתוך פילוסופית הטבע, התמקד ב"חיים הטבעיים", בעבר ההיסטורי, שנשללו מהחברה האנושית המודרנית. לקראת סוף ימיו כתב את "הדיאלוגים" ואחריהם את ההזיות של מטייל בודד (תורגם לעברית בהוצאת "כרמל" ותורגם בידי אירית עקרבי). רוסו שעשה ברגליו אלפי קילומטרים בצעירותו כשעזב את ביתו בשוויץ ונדד לצרפת, מעלה בספרו האחרון הזיות של משוטט בודד, סדרה של הרהורים, רשמים והגיגים, הבאים בעשרה טיולים רגליים שאותם הוא עורך בפריז וסביבותיה. הטיולים הפילוסופיים של רוסו הזקן, שמיד לאחר הטיול העשירי נפח נפשו, הם מסכת של חשבון נפש של פילוסוף, סופר ממורמר שכתיבתו הפוליטית תשפיע לאחר מותו רבות על צרפת והעולם. מודר ושנוא ונרדף בארצו ובעירו היה רוסו, שמצא מקלט
בטיולי שוטטות אחרונים.
.
ז'אן ז'אק רוסו: הזיות של מטייל בודד בהוצאת כרמל
אמנם הוא משבח את הטיולים כזמן איכות להרהורים להזיות, כלומר לחקירה פנימית, אינטרוספקציה − וללא הפרעה חיצונית, אך נדמה שהוא מפוכח מאוד באשר לערכה של ההליכה כשהיא נעשית בקונטקסט הנכון. לגביו, איש מלא אכזבות ותסכולים, נותרה ההליכה מפלט אחרון. הוא נזכר בתקופות שכוכבו דרך כשהיה סופר מבוקש, כשיצא לטיול טבע מאחוזת מארח אציל. לא היה בשיטוט מעין זה כל ערך, באשר מוחו המשיך לקדוח בעניינים החברתיים שהשאיר מאחוריו באחוזה ושאליה ישוב. רק עתה עם זקנתו, עם ויתורו המלא או הדרתו מחיי החברה, הוא מצליח להפיק מהטיולים את הרשימות שהשאיר לנו, על אף שהוא מצהיר שהרשימות הן כמו הרהורים בינו לבינו.
מטייל ידוע אחר היה רוברט לואיס סטיבנסון הצעיר. האיש הצעיר נזקק בעצמו לטיול של "ניקוי ראש" עקב אהבה נכזבת לגברת אמריקאית נשואה.
, אזור נידח בדרום צרפת, עד היום אזור שאינו מתויר.Cevennes הוא בחר באיזור סלעי זה בו התחוללו במאה ה-16 קרבות עקובים מדם בין צרפתים קתולים לשכניהם שבחרו בכנסיה הרפורמית,ההוגונטים. בשנת 1897 בחר סטיבנסון הצעיר לרפא את נפשו בטיול בנוף הפראי, כשהוא מסתייע באתון הנושאת את צרורותיו. במשך שנים-עשר יום של מסע הררי בנוף קדומים, שהיום הוכרז כשמורת טבע,על שמו, חצה 190 ק"מ.
.Travels with a Donkey in the Cévennes (1879)את רשמיו פרסם בספר
עד לפני שנים ספורות היה חבל הארץ הנידח הזה בדרום צרפת מקור לחוקרי טבע ולתושבים מועטים, אך בעשור האחרון החלה תנועה של "צועדים בעקבות סטיבנסון" לכבוש את השבילים ההרריים. בצומת הדרכים בעיירה puy לא הרחק משם, מתרכזים עולי הרגל בדרך המפורסמת של צליינים לקומפוסטלה, בדרכם למעבר בהרי הפירנאים, כמעט לשם אותה מטרה של זיכוך וריחוק מהעיר בדרך אל הקתדרלה הגדולה ,אולי שם יזכו לישועתם אך עד שיגיעו לאח שחצו מאות קילומטרים יהיו מן הסתם ראויים למחילה על חטאי עברם.
מסעות עם אתון בסוון
ר.ל. סטיבנסון
מסעות עם אתון בסוון ר.ל.סטיבנסון תרגום אבי גולדברג
עודד פלד על וולט וויטמן מתוך אחרית דבר לספר עלי עשב: "אלוהים של וויטמן קרוב לתפיסה הבראהמינית, הווה אומר – תודעת-על קבועה, מוחלטת, חובקת-כול, יסוד-היסודות שכל הדברים נובעים ממנו ויכולים לקוות לשוב אליו. אפשר, לפיכך, לראות בוויטמן מעֵין מיסטיקן חילוני, צליין ההופך את ההליכה בדרכים, את סיפור חייו, את שירתו, את המצב האנושי בכללותו, לסָאגָה רוחנית."
וולט וויטמן שנחשב כיום כגורו של השירה האמריקאית, ראה בהליכה במרחבי אמריקה, בהיכרות הבלתי-אמצעית של שדותיה, איכריה, תושבי משכנות העוני והפרוורים, את הדרך לחיים מלאים כוליים. שירתו מתארת את הדרך וההתקרבות המיסטית לאל תוך כדי תנועה. אי אפשר היה לתאר את שירתו הגדולה אם הייתה נכתבת מחלון חדרו.
מאת אבי גולדברג