ביקור בבית הקפה רומנשס' בברלין

ביקור בבית הקפה רומנשס' בברלין, מאה שנים לרצח וולטר רתנאו

ק.ד.וו ושתי גילגי

בית הקפה הברלינאי רומנישס'

בשנות העשרים של המאה שעברה

לעיתים קל יותר לתפוס רוחה של תקופה כשפרט ממנה מצטייר באור צלול , בתיאור מעשי היום יום, פרט כלשהו אותו יכול המשקיף  לזכור ולנצור.  ולא כהסבר תאורטי על מניעים וגורמים, על עלייה ונפילה ולא על מנהיגים ומנהגים . על רפובליקת ויימאר שקמה הגרמנית בסוף מלחמת העולם הראשונה, נכתבו אין ספור מאמרים הושמעו כה כך הרבה דעות, תיאורים והסברים, בעיקר אודות הגורמים לקיצה המהיר והצפוי הנעוצים בכישלון מדיני, בקריסת המשטר הישן וגעגועים אליו, האינפלציה,האיום הבולשביקי, החתרנות הנאצית ואימת קבוצות ימין קיצוניות שקיצרו את ימיה. רפובליקת ויימאר משמשת למשל וללקח פוליטי  לקריסת דמוקרטיות וכמבוא למשטרי רודנות.

אך דומה שהסרט המלאך הכחול והמחזמר קברט ,ועכשיו סידרת הטלוויזיה קה.דה.וו של נטפליקס, נצרבו בתודעה ההיסטורית העממית לגבי אותה תקופה סוערת שהסתיימה ב1933,יותר מאשר התיאורים על גורלו של שר החוץ הגרמני-יהודי  וולטר רתנאו, בעל קונצרן א.א.ג הענק שנרצח כשחזר מוועידת רפאלו באיטליה, בקיץ 1922 לפני מאה שנים. האיש רב האשכולות שרצה להטמיע את היהודי שבו עד תום בתרבות הארץ ההיא, ולאבד זהות יהודית, לא הצליח בכך ,שונאיו הפוליטיים ראו בו תמיד וקודם לכול את היהודי .

ימי הרפובליקה הקצרים, היו עידן מופלא בדומה לעידנים של פרץ יצירה באתונה היוונית של המאה החמישית לפני הספירה, או בפירנצה הרנסנסית, ופריז של עידן האורות .

 ברלין הצעירה עמדה בחזית פריחה של האומנות הפלאסטית הציור , הפילוסופיה, היצירה הספרותית והשירה  לזמן קצר, פריחה שנגדעה באחת ב 1933 והומרה בפרץ מיליטריסטי לאומני שלא היה שני לו.

בתי הקפה בערי אירופה היו ונשארו מן הסתם סמנים של תקופות. אתרי מפגשי להחלפת דעות ומקלט לאומנים, למהפכנים ולהוגי דעות ולאחר מכן הפכו כוורת הומייה של ידוענים ומתחככים ולבסוף אתר עלייה לרגל של תעשיית התיירות. ככול ששמו של בית קפה הלך לפניו ,כך הצטופפו בו יותר ויותר דורשי קרבה, מציצנים, אומנים בתחילת דרכם, אומנים בנבילתם  ופסבדו אומנים.

תיאורי בתי הקפה על יושביהם, קפה דה פלור בפריז של סארטר וסימון דה בובאואר. קפה סנטרל בווינה של פרוייד וטרוצקי, וקפה ארקו של פראנץ קפקא ופרנץ וורפל בפראג.

 התשובה של ברלין לאותם בתי קפה אירופאים "מיתולוגים" היו בתי הקפה החדשים שקמו על הקורפורסטנדאם, הרחוב הברלינאי האופנתי החדש בראשית המאה העשרים ומשכו אליהם את האליטה האומנותית האוונגרדית של ברלין ושובל ארוך יותר של אלה הרוצים שזוהר "הבוהמה" ידבק בהם בעלות של כוס קפה.

המפורסם בהם היה ה "קפה דה ווסטן" הקפה של המערב [החלק המערבי של ברלין]  או בקיצור קה.דה.וו. אותן ראשי תיבות שנתנו לבית הכולבו המפואר שהיה בבעלות יהודית, העומד על תילו,  שנבנה לא .KDWהרחק משם [בית המסחר של המערב]

לאחר מכן תפס את מקומו        

ROMANSCHE CAFE 

 שמו ניתן לו על שם הבניין בו השתכן שנבנה בסגנון ניאו-רומי 

את תולדותיו הקצרים של בית הקפה הזה כמקום מפגש לאומנים ולחוגי שמאל תעדו בהומור יושבי המקום.

 ,כבר ב1927  היווה המקום מטרה להתקפות של כנופיות הנאצים .אריך קסטנר, שגר בברלין המערבית ושספריו וסיפוריו מתמקדים בחלק העיר הצעיר והמתפתח הזה, היה בין יושביו , הנה תרגום מרשימה שלו על בית הקפה בימי זהרו, בסרקזם ובסגנון של טרם הפוליטיקלי קורקט.

פורסם  ב, Neue Leipziger

 Zeitung April 26, 1928

"בית הקפה רומנישס' הוא אולם המתנה לכישרונות. יש אנשים שמחכים כאן שכישרונם יתגלה כל יום מידי יום כבר עשרים שנה. הם שולטים באמנות ההמתנה במידה מדהימה, גם אם אינם שולטים בשום דבר אחר מלבדה. (...) זוהי תערובת אנושית ירודה של ידוענים ואלה שמשתוקקים  להיות ידוענים . הרושם הראשוני המתקבל הוא מהשיער: רעמה, תלתלים הגולשים כולם על הפנים. הרושם השני הוא  באיזו תדירות האנשים האלה מתרחצים ?  הרושם השני הזה מן הסתם אינו מוצדק במקרים רבים, אבל עצם העובדה שהוא מתעורר בך היא משמעותי בפני עצמו (...)

כולם מכירים שם  את כולם, הם מברכים זה את זה בעליצות או – בדרך אחרת - כלאחר יד, כדי לא להפריע לרציפות מחשבתם היצירתית, שירה או הרהורים אחרים. אתה מסב לשולחן אחד, ואז עובר לשולחן אחר, קודם כדי לרכל, ולשני כדי להסביר למלצר המגיע לקחת הזמנה ,כי אתה פשוט יושב שם בדרכך ל.., אתה מנסה לגרד הלוואה בחוסר הצלחה, אתה קורא הררי עיתונים. אתה ממתין שמזלך יאיר לך, יטפח על שכמך ויודיע לך

"אדוני אתה מועסק" . אתה ממשיך להמתין ,בינתיים אתה מבזבז זמנך. לצורך כך רצוי שתהיה ממין נקבה, גם הן שם, הייצוג המדהים של המין היפה. כל עוד "האובייקטיביות החדשה"  טרם מחתה את הרומנטיות מחזן של הנערות, המונח רומנסק מקבל משמעות נוספת. 

אתה פוגש בנערות תיכון, תלמידות, אומנים, בנות מ'משפחות טובות', נשמות יפות ו'ברחנים קטנים' בשפע. הם יושבים ליד האידיאל הנערץ שלהם ומוכנים למסור נפשם. מלבדם, יש גם את הנשים האלה, שכידוע, מתפרנסות מאהבה. הם משלבות  את השימושי עם היפה. הן רואות מן הסתם את עבודתן כאמנות גם כן, ורואות  את קשריהן עם אמנים כחיוניים ללא צל של ספק.

ובנוסף נמצאים שם האומנים עצמם אלה שכבר עשו להם שם. מדוע הם מגיעים לכאן ? כנראה הרגל ישן ורע. אבל ישנם גם המקרים הפתולוגיים ,אומנים מבוססים, השואבים מכך הנאה {הנקנית בזול, במחירו של ספל קפה,} להתבונן בקהל שמזלו לא שפר והעתיד כבר לא יביא לו דבר, מלבד ההזדמנות שלהם להתבונן באלה שההצלחה האירה פניה אליהם.

גל של הערצה חולף על פני בית הקפה הגדול, כשמצליחן נכנס לתוכו. וכל מי שהוא מוכן לעצור לידו ולברכו, מרגיש בהתעלות הנפש....

האם תוכל על סמך התיאור הזה, התמונה על 'הרומנטי', [אם נזכור ששם המקום יכול להתפרש  כ"רומנטי",] ואם תוסיף לסצנה זו מלבד  האומנים  שאת דמותם שרטטתי, גם את תזמורת הריקודים, המתאגרפים, והשחורים המסתופפים שם."

ברשימת הקבועים של הרומאנשס' נכללו ברטולט ברכט, ואוטו דיקס, והרבה מאורחיו  היו  ממוצא יהודי, אלפרד דבלין, האנס אייזלר, ג'ורג ' גרוס, אריך קסטנר, אירמגארד קון, אלזה לסקר-שילר, יוזף רות, ארנסט טולר, קורט טוכולסקי, פרנץ ורפל, ובילי ויילדר.

בפיהם של דוברי היידיש, כך האגדה האורבנית,  שנהגו לפקוד את הרומאנישס, הוא זכה לכינוי הרחמונס קפה "רחמים" ביידיש, בשל האוכל הגרוע שהוגש והעיצוב והריהוט שהוזנחו .

והנה תיאור נוסף של בית הקפה ההוא בידי הסופרת הגרמנייה ממוצא יהודי אירמגרד קון, שספרה הראשון מ1931 נקרא 'גילגי-אחת משלנו'. השם גילגי מעלה מיד לתודעת המבוגרים שבינינו את שינוי השם שעברה הגיבורה של הסופרת השבדית    

דמותה של הילדה השובבה, פיפי.  Pippi Langstrumאסטריד לינדגרן.

 בתרגומים השונים פיפי הפכה בעברית ל "גילגי". ומאז היא הפכה  לבילבי בת-גרב, בילבי ארוכת-הגרב  ולבילבי גרב-ברך.

נחזור לבית הקפה. התיאור לקוח מתוך ספרה השני של קאון "נערת המשי המלאכותי" 1932.

הספר אף תורגם לעברית, את אומנות התיאור שלה רכשה כנראה קאון  מהיותה בת זוגו של יוזף רות שהיה באותה תקופה המתעד הגדול של ברלין, עיתונאי יהודי ששכרו שולם לו לפי מילה. רות כתב ספרים שרבים מהם תורגמו לעברית אך ספר השיטוטים בברלין "את אשר ראיתי" לא מצאתי בעברית.

וכך היא כותבת

. "ומעבר לו נמצא בית הקפה רומנישס' שבו לגברים יש שיער ארוך כל כך! ושם ביליתי את הערבים עם האליטה התרבותית, כלומר מבחר של הטובים ביותר, אבל כל פותר תשבצים יודע את זה.

ויצרנו שם מעין כנופיה, כל החבורה שלנו. אבל כיום  את קפה רומנישס אי אפשר לזהות יותר. וכולם אומרים עכשיו: אלוהים , זה המקום שבו יושבים היום  כל הסופרים חסרי הפרוטה האלה, אי אפשר  ללכת לשם יותר.

 ועדיין הם הולכים לשם. למדתי הרבה בזמן ההוא , זה היה כמו ללמד את עצמך שפה זרה. ולאף אחד מהם אין ממש  כסף, אבל הם חיים בכל מקרה. וחלק מאנשי האליטה הללו, כל שהם עושים- משחקים שחמט במקום משהו כדי שיהיה להם כסף. והמשחק אורך  הרבה זמן, וזו כל הכוונה.

אבל המלצרים לא רואים את זה בעין טובה, כי הזמנת כוס קפה מביאה תשר של חמישה פנינגים וזה לא הרבה מאורח שחמט שיושב שם שבע שעות".

אירמיגרד קאון נערת המשי המלאכותי

יוזף רות מתעד את ברלין של רפובליקת ויימאר