מאת אבי גולדברג
בעוד הדיון באשר לשחקן המתאים לגלם את ג'יימס בונד,מדי פעם בפעם, לאחר עידן שון קונרי הנפלא, הרי לגבי קודמו − למי קושן, הסוכן האמריקאי הקשוח, גיבור ספרי פיטר טשייני הבריטי, הוכרע הדיון אחת ולתמיד, וההיסטוריה הסינמטוגרפית כבר לא תשתנה, גם אם מי מהיוצרים ההוליוודיים ירצה להחיות את דמותו בסדרת טלוויזיה או לאמצו לסדרת מותחנים קולנועית חדשה.
כל מי שרוצה ללמוד על המאפיינים של מאצ'ו קולנועי פרה-בונדי, צריך לחזור אל סופר המתח הבריטי שפרסם את סדרת ספריו בין השנים 1936 ל-1951. כלומר, לפני ש"קזינו רויאל" של פלמינג שנכתב ב 1953 התפרסם. טשייני בחר בגיבורו הסדרתי את למי קושן,דמות סוכן אף-בי-איי אמריקאי ציני וקשוח.
הגיבור למי קושן נדד כבר בשנות החמישים למסך הגדול, לסדרת סרטים בגילומו של שחקן זמר בלתי מוכר יחסית בשם אדי קונסטאנטין, והפכו להצלחה מסחרית.
אין בעלילות הספרים מקוריות רבה, וההצלחה שלה זכה טשייני נובעת מאימוץ סגנון הבלש הקשוח האמריקאי, טשיני היה מראשוני כותבי הבלש הקשוח הבריטיים, שדמות הבלש שלהם וסגנון התנהגותו ודיבורו היו על גבול הגסות. "Hard Boiled", תוך התעלמות ממורשת מר הולמס וגברת מארפל,או מיסייה פוארו, שאינם מפעילים את אברי גופם אלא את מוחם בלבד.
כדי "להרחיק עדותו" הוא בחר בסלנג ניו יורקי שנשמע קצת מלאכותי לעומת הסלנג הניו יורקי שבו השתמש דיימון ראניון או דאשיל האמט, באותן שנים, סגנון שנלקח מהאזנה קשובה לגברים ולנשים שהסתובבו בברודווי − מהמרים, בריוני רחוב, בעלי מסעדות ושוטרי מקוף..
פן נוסף המאפיין את ספרי למי קושן של טשייני, הוא המונולוג בגוף ראשון. סגנון זה אופייני מאוד לסופרי הבלשים האמריקאים ריימונד צ'נדלר ודשיל האמט, אבל כמובן כבר התקיים אצל ארתור קונאן דוויל, שסיפר את עלילות שרלוק הולמס מפיו של ד"ר ווטסון בגוף ראשון.
השילוב של דיבור רגוע ובטוח של הבלש ברקע העלילה, דמות הגבר ששפתו קשה ואישיותו מחוספסת, עבד מצוין כשהעלו את העלילה על הבד בשחור-לבן. רבים מסרטי הפילם נואר לא ויתרו על המתכון הזה, וכך גם כשעלה בלש האף- בי-איי מבית היוצר של הבריטי פיטר צ'ייני על הבד.
אדי קונסטאנטין היהודי הקשוח עשה ללמי קושן האמריקאי מה שעשה אחריו הסקוטי קונרי לבונד האנגלי. הוא לקח את מאפייני הבלש הקשוח מהפילם נואר במיטבם, ויצק אותם בתוספת הומור עצמי לדמות הסוכן האמריקאי המסוקס. קונסטנטין חסר את הרגישות של האמפרי בוגארט ואת יחסו האבירי לנשים באשר הן נשים, ואת העומק החדש שהביא ג'ק ניקולסון לפינאלה של הז'אנר בצ'ינהטאון של פולנסקי. אגב, בתסריט המקורי של סרט מופת זה היה אמור ג'ק ניקולסון לספר את העלילה, אך בסופו של דבר התסריט שוּנה
.
קונסטאנטין חסר גם את ה"נואר" השחור − העבר האפל והנוגה של קודמיו שבזכותו ניתן לז'אנר שמו − הבלשים שאיבדו את בת זוגם או את ילדם או הסתבכו בעת שרותם במשטרה בשתייה, בהימורים או בנטילת שוחד. קונסטאנטין קליל יותר ולכן הוא הפרוטו טייפ הבונדי, המתרחק מהפילם נואר לעבר המותחן המשעשע.
מהלומותיו של קונסטאנטין במאפיונרים מנמל מארסיי, או בנבלים שבקסבה בקזבלנקה הלהיבו את הצופים הישראלים, שיותר מכול ידעו שאדי הוא "משלנו". נשים נפלו לרגליו של בעל הפנים המחוטטות, שהגבריות שלו השתוותה רק לזו של בן דורו השחקן המקסיקאי-אמריקאי אנתוני קווין שגילם את זורבה היווני.
אדי קונסטאנטין עבר לצרפת וכיכב בסרטים שהיו קופרודוקציות אמריקאיות צרפתיות וחלקם דוברי צרפתית, עד שזוהה לחלוטין עם למי קושן, שחקן של דמות אחת. אבל קונסטאנטין, כמו שון קונרי אחריו − בעל קסם ויכולות − המשיך בקריירה האמנותית שלו גם לאחר עידן למי קושן, ואפילו עבר, עקב תהפוכות חייו האישיים, להופיע בגרמניה.
הילד היהודי מלוס אנג'לס שנולד ב-1917 כאדוארד קונסטנטינווסקי, נפטר בוויסבאדן בגרמניה, זכה גם להצלחה מסחררת כששר עם בתו טאניה את השיר שהפך ללהיט l`homme et l'enfant, ולהכרה אמנותית כשבמאי הסרטים הצרפתי ז'אן-לוק גודאר בחר בו לגלם דמות בסרטו "אלפאוויל דיסטופיה", הנחשב ליצירה חשובה ויוצאת דופן..
מרבית ספריו של טשייני לא תורגמו לעברית, וקשה מאוד למצוא אותם. בסרטי קונסטאנטין ללא תרגום לעברית, אפשר לצפות ביו טיוב