בור מוגדר במילון "כנבער מדעת", "ריק ונבער", "עם הארץ גמור", לצערנו, הבורות לא נעלמה גם במאה העשרים ואחת והיא שומרת על מקומה הנכבד בקבוצות אוכלוסיה שאינן מודעות כלל לבערותן. הבערות אינה נובעת מתנאים אובייקטיבים כמו חיים פרימיטיביים במעבה הג'ונגל ,אלא מעצימת עיניים מכוונת, הליכה שולל אחר קוסמים יידעונים "גורו" במחלצות של מנהיגים דתיים. בארצות הברית המדינה הדמוקרטיה המפותחת בעולם מנהיגת העולם החופשי ממשיכה אמונה דתית פנאטית ומטמטמת להאביס ראשי מיליוני צעירים בסיפורי ניסים ובתיאוריות בריאתניות הלקוחות כלשונן מספר בראשית ,ותיאורי עולם הבא במתכונת של דנטה ומילטון, השטן הוא עדיין מדיח שיש להיזהר מפניו ולהתרחק ממנו. בערות עצומה מכוונת מוחדרת לראשי מיליוני ילדים מוסלמים בכל רחבי אסיה בשיטתיות מפחידה, המסתירה מהם את תמונת העולם המודרני הפתוח.
בערות במאה העשרים ואחת נובעת בין היתר מהמאמץ המאורגן של ממסדים דתיים פנאטיים להתעלם מהעולם ומהידע עליו ועם הצורך להתמודד עם מהותו ואינה נובעת מאנלפבתיות עוני, או מניתוק גיאוגרפי.
בישראל מתרחשת בעוצמה רבה זה כעשרים שנה "מלחמת תרבות" גלויה. מצד אחד ניצב ממסד דתי חרדי שחלקו אנטי ציוני וחלקו משיחי גרידא, לבין חברה אזרחית ליברלית דמוקראטית מתגוננת. הציבור הלוחם במסגרת החיים הציונית ישראלית ואפילו בציונות הדתית מגובש ומלוכד ופועל בחתרנות תוך ניצול מוחלט של הבורות המוחלטת של "החילונים" לגבי מורשתם.
"להחזיר עטרה ליושנה " זעקו חסידי מרן תוך שהם מקצצים בלימודי הליבה של חסידיהם כדי שלא יוכלו להתערות בחברה ולהתמודד בנטל המוטל עליהם לקיים עצמם. הפיכת ציבור שלם לבורים חסרי ידע ויכולת למרות שמוסדות המדינה מעמידים חינוך סביר לכל היא בחירה מכוונת, כדי להחזיר את הציבור תחת כנפי הבבות והאדמו"רים.
אבל הבורות היא בעיקר נחלת הציבור שאינו נמנה את הקבוצות החרדיות השואפות לדבריהן להחזיר את העם היהודי לשורשיו או למה שהיה לפני הקמת המדינה הציונית. אכן עד לשלהי המאה השמונה עשר הייתה הקהילה היהודית מלוכדת ברובה תחת סמכות דתית של ממסד הלכתי או חסידי, מאז חלפו למעלה ממאתיים שנה של חיים יהודיים מלאים ותוססים מחוץ למסגרות הללו שנפרצו עם מתן זכויות נרחבות ליהודי אירופה לעת המלחמות הנפוליוניות. באמסטרדם בלונדון בניו יורק ובערי הנמל של איטליה ויוון התקיימו אף קודם לכן קהילות יהודיות שלא במתכונת של קהילה דתית מסורתית. בוורשה ולודג' בברלין ובוינה התנהלו במאה התשע עשרה והעשרים ,חיים אזרחיים מלאים של יהודים שבחרו לשמור על זהותם היהודית אך לא להשתעבד לממסד הישן. הבורות הישראלית באשר לעבר המפואר החוץ רבני ,חוסר הידע של התרבות והתרומה של יהודים מחוץ למסגרות מטמטמות של חצרות צדיקים, מאפשרים שליחי הזרמים החדשים בחסידות להגיע אל הבורים ולסובב אותם בכחש על העבר של העם היהודי.
בארצות הברית של אמריקה מתקיימת קהילה יהודית גאה מיליוני יהודים אמריקאים מתפללים וחוגגים את חגי ישראל בדרכם המודרנית ועל פי מצפונם ללא התערבות של השלטונות, ומתוכם נוצרה הקהילה הגדולה ביותר של זוכי פרס נובל .עם נפילת מסך הברזל והתפוררות הממסד הקומוניסטי ,עלו לישראל מאות אלפי יהודים שלא חיו במסגרות דתיות עשרות שנים ועדיין חשו עצמם חלק מהעם היהודי. הבורות הישראלית לגבי האפשרות להיות יהודי לא אורתודוכסי כפי שהחלק הגדול מהעם היהודי נוהג מזה מאתיים שנה ,מאפשרת את תופעות ההחזרה בתשובה והנסיגה התרבותית .הבורות החילונית לגבי מהות הקבלה ,פולחן הקמעות והאמונות הטפלות וראייתם כחלק ממסורת מפוארת של עם ישראל היא גרורה של הבורות,
האמונה הדתית הינה עניין פרטי של ציבורים הרוצים לקיים חיים רוחניים בעלי אופי כזה או אחר ,הממסד הדתי היהודי של לפני מאות שנים ארגן את חיי היהודים במציאות בה לא היו מוסדות אחרים שיעשו זאת. מדינת ישראל מספקת לכל שירותי בריאות חינוך בטחון ותרבות. אין מקום לאפשר לקבוצות בעלות ראיית עולם פונדמנטליסטית לחדור למוסדות החינוך או למרקם העדין של שרותי הביטחון. את תרומתם של הרבנים ראינו לאחרונה בהתמוטטות האימפריות הכלכליות של מנשקי הידיים , חסידי הרנטגן ודומיו, דנקנר-בן דוב –זיסר.
אבי גולדברג 2014