אחד אחד ובאין רואה
אבי גולדברג
זה התחיל כך , רכבתי על האופניים על רציף תחליף עץ סינטטי בנמל תל אביב, חלפתי על פני מסעדת היוקרה "מול ים" ובזווית עיני אני קולט את נחמן יוצא מדלת צדדית של המסעדה צועד במהירות ותוך כדי פשפוש בכיס מכנסיו שולף כיפה מרופטת ומהדק אותה בסיכת ראש לשערו הדליל. נחמן הוא חוזר בתשובה. נסע לו קיבוצניק לחו"ל השתקע בחיק משפחה שומרת מצוות בטורונטו וקיבל על עצמו עול תורה. גדלו הילדים והגיעו לגיל בו חינוך יהודי בארץ הקודש רצוי להם. קם יום אחד נחמן [ששמו בישראל בטרם התקרב לאלוהיו היה ניר] ארז מיטלטליו שהצטברו בישיבתו הממושכת בניכר והגיע לישראל כשאחר משתרכים רעייתו וטפו. פנה פה וכה כיתת רגליו במשרדי הרשויות והוכרז כתושב חוזר. משהוכרז כתושב חוזר גזרו עליו שיקבל מלוא החופן זכויות. איך אמר לי פעם ניר –נחמן "מי שזכה לדור על אדמת קודש כבר קיבל בכך שכרו מידי הקדוש ברוך הוא שהרי זכות גדולה היא לדור בארץ האבות אולם מי שהחליט לעלות לארץ הקודש צריך לקבל מקדמה או פיצוי על השנים בהן לא נהנה מזיווה של שכינה הנוגה על בני הארץ " עכשיו משכילה את מלוא ההטבות שנתנו לו ,נאלץ לכלכל עצמו ואת בני משפחתו , בחר לשמש כמתווך הרץ בכל העיר ומציע מגרשים דירות ובניינים לכל מי שהפרוטה מצויה בכיסו ו" עושה חיל ברוך השם" כדבריו .
"נחמן" אני אומר לו "לא יצאת כרגע ממול -ים מסעדת שרצים מהוללת?"
"כן " הוא משיב לי ללא בושה
" בוא תזמין אותי לאספרסו כאן בשקד ואתן לך סיפור"
סרנו שמה והתיישבנו אצל שולחן מוצל
"אז ככה" הוא פוצח "את אסרף הקבלן- יזם-נדל"ן אתה מכיר ודאי תמיד חולצה לבנה וגברדין מגוהצים אפילו קמט אין עליו מחגורת הבטיחות של המרצדס השחורה . חודשים שאני מראה לו מגרשים ובניינים בתל אביב .עולים יורדים במדרגות מחשבים מחיר למטר בודקים את הגג ולבסוף מתעייף אסרף. העסקים גורמים לו לעייפות ורעב ובכל מפגש הוא מקנח מצחו המבריק ואומר
"בוא נחמן אני מזמין אותך לנגוס משהו".
במהרה הוא מוצא לו קובה נאה מוצלת וממוזגת ואנו מתיישבים אצל השולחן לסעוד.
בעיקר הוא אוכל ,כי כל המסעדות אליהן הוא מביא אותי אינן כשרות. המלצריות חייכניות ומגישות ממיטב מטעמי המטבח ואסרף אוכל עד שובע. אחר כך משמגיעה העלמה המלצרית וחשבון הארוחה בידה ,הוא ממשש בכיסיו ובדרך כלל נזכר שהשאיר את הארנק במרצדס .
בחיוך רחב ודשן הוא פונה אלי
"נחמן" הוא אומר "הפעם עליך, לא מכה נכון?"
ואני צריך לשלם עבור כל הטריפה שהלה הלעיט בה את כריסו.
ושוב חוזר חלילה .לפעמים הוא מביא לפגישות את אחיו או חברה חדשה אותה הוא מלמד כביכול את רזי העסקים , שיראו גם הם את הגביר בורר לו נכסים .וכרגיל לאחר הרבה דיבורים והתמקחויות צריך הגביר לקנח בסעודה ותמיד יש בעיה עם כרטיס האשראי או עם הארנק או שהוא פתאום ממהר לעזוב את המסעדה ומשאיר אותי עם החשבון "
"לא נורא נחמן אתה מגזים הרי בעסקה אחת אתה מוצלחת אתה מגלח ממנו מאות אלפי שקלים דמי תיווך" אני מנחם אותו
"מה אתה אומר" מתרגז נחמן שעיניו מתרוצצות ומבטיו סוקרים את רציף הנמל שמאחורי גבי "עד היום אסרף לא קנה כלום, ממש כלום, בכלל אני חושב שהוא חי טוב. כל יום אוכל במסעדה על חשבון מתווך אחר אז מה הוא צריך לעשות עסקאות "
"עדיין לא הסברת לי מה חיפשת במול -ים " אני עומד על קבלת שכר האספרסו.
"נמאס לי והחלטתי ללמד אותו לקח. התקשרתי אליו אתמול ואמרתי לו שיש מגרש אחרון ברחוב הירקון עם נוף לים ,מכירה מהירה של יורשים ,קיבוצניקים שלא ממש יודעים את המחיר
"אם תזדרז עשית את עסקת חייך" אני אומר לו בטלפון .
לאחר מכן טלפנתי לשלושה חברים מהקיבוץ ושאלתי אותם אם הם רוצים לאכול טוב בתל אביב .ולסעודה טובה תמיד כולם מתייצבים במועד"
במועד שקבענו הגעתי למגרש לא הרחק ממלון שרתון נחמן כבר חיכה, ראיתי אותו משוטט על המדרכה .המרצדס שלו חנתה על המדרכה בחזית המגרש באדנות כאילו כבר כאותה כרכרה של פריץ העומדת בפח ארמונו . גם חברי מהקיבוץ הגיעו כעבור מספר דקות .
"תכיר" אני אומר לנחמן ומציג בפניו את חברי
" אלה הבעלים של המגרש, ירשו אותו לפני חודש ורוצים עבורו 12 מhליון שקל . עליך להחליט בתוך 24 שעות אם בדעתך לקנות את המגרש באשר יש ביקוש גדול לנכס "
"קניתי"
אומר אסרף על אתר עיניו מתנוצצות בתאוות בצע בלתי מוסתרת. ובכן חרג לו הפעם אסרף ממנהגו שהיה בודק תמיד ומחשב חישובים ועולה ויורד במעלה ובמורד המדרגות אך לגמירות דעת לא היה מגיע לעולם.
"בואו נלך לנשנש משהו קטן " הוא אומר לחבורה שלנו.
בכך לא שינה אסרף את מנהגו שעדיין תקפו הרעב כל אימת שבחן מגרש או בניין .
" בבקשה " אומר לו שי, חברי הקיבוצניק שכל שהיה בדעתו הוא לסעוד פעם כדרך שסועדים בעלי הממון שתמונותיהם מזדקרות כל אימת שהוא היה פותח את עיתון הבוקר בעודו סועד ליבו פת שחרית של לבן לחמנייה חיוורת וחביתה .
" מה דעתכם על "מול -ים" שמעתי שזו מזללה שחבל על הזמן" פולט שי כדרך אלה שנכנסים שם תדיר
אסרף קופץ על המציאה מיד
"אחלה מסעדה עד שנגיע שמה אני מזמין לנו שולחן לחמישה בנייד "
שי ושני החברים האחרים מהפלחה "היורשים" מפליגים ברכב המזדה 323 החבוט שלהם אל עבר המסעדה הנכספת ואני נכנס עם אסרף למרצדס השחורה
"מה זה העסקה המטורפת הזו נחמן , מאיפה הבאת את המציאה הזו" פונה אלי אסרף ברגשה
מלמלתי משהו על היכרות עם המנוח המוריש ומשפחתו והורדתי הכיפה מהראש באשר הגענו למסעדת שרצים שאי אפשר להיקלע אליה בכיסוי ראש דבר שעשוי לגרום לתדהמה בקרב הסרטנים המשוטטים באקווריום הענק שבכניסה ועיניהם הבולטות מחשבות מי מבאי המסעדה עומד לנעוץ שיניו בבשרם הרך בעוד מספר דקות לאחר שיוטלו לקדירה שמי רותחין מבעבעים בה .
נכנסנו לפני שלוש שעות והזמנו כל שרץ שהציעו לנו המלצרים ,מסרטנים קטנים רכי שריון עד דגי אגמים אדומי גב . החברה" שלי מהקיבוץ טוחנים מכל טוב הים ואסרף מוזג להם יין בורגונדי לבן ומדבר על ליבם כי יחתמו עימו על מכר המגרש בהקדם .
השמש כבר נטתה לה למערב ושי אומר "סליחה יש לי שיחה דחופה " ויוצא לדבר בנייד
עומר מבקש את סליחתנו יוצא לשירותים ולא חוזר יותר לשולחן וגיא פשוט מנפנף למישהו מחוץ למסעדה כאילו פגש חבר ויוצא. התרוקן השולחן מיושביו ורק אסרף ואנוכי נותרנו.
מגיע החשבון על טס מוכסף ואני מסיט אותו באצבעי אל עברו של אסרף ועד שהוא מסיים את פטפוטיו באייפון הלבן ומתקין את משקפי הקריאה המוזהבים שלו על חוטמו ולפני שיפלוט את התירוץ שלו ששכח את הארנק או משהו הסטתי הכיסא והתגנבתי החוצה "
"נחמן" אני אומר לו "לאכול שרצים כדי לסגור חשון עם אסרף ? "
" לא נורא בשכר זה למדנו את הקמצן לקח שלא ישכח ,החשבון היה מנופח לעילא ואני אסתדר עם היושב במרומים "
אבי גולדברג
מתוך הספר חוף בלי ים