Baudelaire Petits poèmes en prose Charles
[le spleen de Paris]
השתכר
שארל בודלייר שירים קטנים בפרוזה [הספלין של פריז]
תרגם אבי גולדברג
להיות תמיד שיכור
חייב תמיד להיות שיכור
בזה כל העניין ,זו הבעיה היחידה,
כדי לא לחוש בנטל הנורא של הזמן
המכפיף את הכתפיים ומושך אותך למטה לאדמה
עליך להישאר שיכור לא להתפכח ולו לרגע
וממה להתבשם? מיין ,משירה או מהנשגב
ההחלטה לבחירתך , ובלבד שתמשיך להישאר שיכור
ואם כשאתה פוסע בעל מדרגות ארמון
או בירוק השדה , או בבדידות המשמימה
בחדרך אתה מתעורר והשיכר התנדף,
התפוגג לגמרי,
בקש מהרוח מהגל ,מהכוכב, מהציפור
מהאורלוגין ,מכול מי שבורח , מכל מי שנאנק
מכל מי שמתנועע, מכל מי שמסוגל לדבר, בקש שיאמרו לך
מה השעה
וְתֵעֲנֶה: "זו השעה להשתכר, זו השעה שלא
להשתעבד ולא להיות עבד מעונה לזמן,
לשעון, זה הזמן להשתכר עד לא תדע
ללא הרף: מיין, או משיכר או מהנשגב
ההחלטה לבחירתך .
Il faut être toujours ivre, tout est là ; c'est l'unique question. Pour ne pas sentir l'horrible fardeau du temps qui brise vos épaules et vous penche vers la terre, il faut vous enivrer sans trêve.
Mais de quoi? De vin, de poésie, ou de vertu à votre guise, mais enivrez-vous!
Et si quelquefois, sur les marches d’un palais, sur l’herbe verte d’un fossé, dans la solitude morne de votre chambre, vous vous réveillez, l’ivresse déjà diminuée ou disparue, demandez au vent, à la vague, à l’étoile, à l’oiseau, à l’horloge, à tout ce qui fuit, à tout ce qui gémit, à tout ce qui roule, à tout ce qui chante, à tout ce qui parle, demandez quelle heure il est ; et le vent, la vague, l’étoile, l’oiseau, l’horloge, vous répondront : « Il est l’heure de s’enivrer ! Pour n’être pas les esclaves martyrisés du Temps, enivrez-vous ; enivrez-vous sans cesse ! De vin, de poésie ou de vertu, à votre guise. »