טקסט מהביל לחודש מגעיל
אינני יודע מה היו הטמפרטורות ברומא כשהחליטו להקדיש לכבודו של הקיסר אוגוסטוס ירום הודו את החודש החם בשנה. אבל במבט אקלימי לאחור הייתה זו מחווה לא מחמיאה, שהרי היום גם בסיביר מקנחים את הזיעה, מקללים את אוגוסט "Проклятый август" ומבקשים שיחלוף. אם לא די בטמפרטורות, שעל פי כל התרמומטרים המוכרים – פרנהייט, צלסיוס, ראומור – מאמירות, אני מנסה ללא הצלחה לשנן מול הטלוויזיה את שמות השרים שהיום מופקדים על החום, על המגפה ועל איראן, ומתנחם בכך שממילא יש סיכוי שמדובר בהסדר פוליטי נורווגי זמני, וקרוסלת השרים תעלה ותוריד שמות אחרים, ועל כן לא צריך ממש לזכור.
אשתי מעדיפה החלפת סיפוֹן לכיור דולף, מחברת חלקים וגומיות והברגות של דגם פלסטי משוכלל תקן ישראלי מספר 3485, כזה המיועד לכיור חלבי/בשרי, עם/בלי חיבור למדיח כלים ו/או פן לייבוש שיער.
סניף הבנק שלנו עומד לסגור את שעריו בתוך שבועות. ומכיוון שמטבעי אני חושש ממפלצות מרובות סניפים, החלטתי ללא דיחוי או שיהוי לעבור לסניף קטן אחר ופתחתי בו חשבון, להלן בנק ב'. לא חלפו יומיים מאז מילאתי מאות עמודי הסכמי הצטרפות לפתיחת חשבון והצהרה על יהדותי ועל צבעו הלא שחור של ממוני, והנה התקבל טלפון נמרץ מסניף בנק ב' והודיעני שיש לארוז את הבוכטות ולעבור לסניף כפר סבא. נציג פיננסי החלטי של הבנק בישר, "הסניף הקטן שאליו הצטרפת זה עתה (הלוא הוא בנק ב') סוגר שעריו ומתמזג עם סניף כפר סבא עתיר המזומנים והלקוחות, ואתה מתבקש לאשר הצטרפותך לניוד." מובן שנקטתי מחאה פסיבית וטרקתי את הטלפון.
חלפו עוד יומיים, אני מרגיש מאושר ומשוחרר מסניפים לחלוטין, ופקיד בנק נוסף מתקשר ומנסה לנמק טלפונית כי המרחק הגאוגרפי, פקקי התנועה והמחסור בחניה מול הסניף בכפר סבא, המיועד למנוחת כספי, הם כאין ואפס לעומת "חוויית הלקוח" המצפה לי בסניף כפר סבא.
עד שנחלצתי מתחמוניו, סיימה אשתי את התקנת הסיפון (בעזרת השרברב השכונתי).
כדי להתרענן, החלטנו לרדת אל הים. אלא שדווקא עתה, כשעונת הקיץ בשיאה, הגבולות נטולי גישה והים כחול, סיימה שמשיית "חצי חינם" שלנו את חייה. בהחלטה פזיזה, כמו במעבר לבנק ב', הצטרפנו אל מזמיני הטובין באינטרנט. הזמנו אוהל מתקפל, יפה תואר, בעל צלעות גמישות ופוטנציאל לשרת נאמנה את הנוהים לאל השמש. חיש מהר יצאנו לחוף וגילינו כי הקואורדינציה שלנו אין בה כדי להרכיב את מקדש המעט לשמש.
כל ניסיונותינו לשבץ את הצלעות הגמישות ביריעה החלקלקה כשהרוח מפיחה בה חיים, עלו בתוהו. ולחוף הים אי אפשר להזמין שרברב, כמו במקרה של סיפוֹן תקן 3485. ברגע של היסח הדעת נשבה הרוח בחוזקה וסחפה את היריעה אל פאתי מערב, מעבר לגלים, ולאחר מכן הטבילה אותה במים רבים והיא צללה תהומה כמתנה לאל פוסידון, שבוודאי התפוצץ לו מצחוק שם למטה.
לא נתנו לאירוע מעציב זה להעכיר את רוחנו, ומיד בשובנו מחולות הזהב, צרובים כעופות על אש, הזמנו שוב מחסה מקרני השמש. הפעם בחרנו את המוצר המתאים לבני גילנו. שמשייה לא בחינם ולא בחצי חינם אלא במחיר אינטרנטי מלא. כזו שנופה מתפרש על כל חוף השרון. כשהגיעה החבילה משכנו מתוכה שקית גדולה שכובד משקלה כבר רמז על איכותה. כיורדי חוף מנוסים שמנו אותה על שכמנו וירדנו שוב לחוף. לעיניהם הקנאיות של הקייטנים שלפנו את המתקן ופרשנו את נופו. הסתבר שהשמשייה, שכמו כל אחיותיה שעל החוף אמורה להתנוסס על מוט, הייתה נטולת מוט שיישא אותה מעל ההמון. כמו תרנגולת נטולת פולקה. ומה טעם בשמשייה הרובצת על הקרקע? כל הניסיונות לדובב את אתר האינטרנט שבלע את כספנו ולשכנעו להשלים את החסר העלו רק גיחוך על שפתיו הווירטואליות.
כשהתגברנו על הצער והבושה שברכישת פרסול גדוע רגל ובחירת סניף בנק סגור, החלטנו לוותר על תענוגות הים התיכון ועל חוויית הלקוח הפיננסי התמקדנו אך ורק בצפייה בטלוויזיה, בטוקיו האולימפית הריקה ובחדשות הקורונה, לפחות עד שצלסיוס, ראומור ופרנהייט יסכמו על תרמומטר קריר יותר.