עיקרון חשוב מהמנחים את ניהול משק ביתנו ולא אומר שעקרון זה הינו הדומיננטי אך בהחלט משמעותי, לפחות מבחינת גברת הבית, הרי הוא הימנעות מגידול חיות מחמד בטריטוריה הביתית, כמעט בכול מחיר.
אכן המשמעות של עמידה על עיקרון זה פחתה במהלך השנים כאשר הילדים, שהינם המערערים העיקריים על העיקרון, עזבו את נווה ילדותם ופנו לגידול בעלי חיים במשכנותיהם.
אבל עדיין עומדת הרחל על משמר העיקרון, למשל כשעולה הרעיון של אימוץ בעל חיים זעיר בגודל של צ'יוואווה על דל שפתי בעלה ברגע של חולשה.
עיקרון זה אינו קשור לפוביזם אלא נובע מהיסק הגיוני הקשור בטיפול בבעלי החיים ,בצורך לטפחם ולתת להם חיים הגונים. הקורא דק ההבחנה יבין כי מדובר בעצם באהבת החי ,שהחשש מאי יכולת לקיים בע"ח ברמת חים נאותה ,מביא להחלטה שלא לגדלם בבית עירוני.
כדי שלא לצייר תמונה לא מדויקת יש להוסיף ,כי העיקרון הינו גם פרי האמפיריציזם הנשי. בעבר הנטייה הייתה לתת הזדמנות לבעלי חיים זוטרים לדרוך על מפתן ביתנו. לפני עשרות שנים קבלנו מקרובת משפחה החפצה רק בטוב ,כלוב ציפורים ,אותו אכלסנו במהירות בשתי כנריות. מידי בוקר מצאנו אותן משוטטות ברחבי המטבח, משילות את לשלשתן על שולחן הפורמייקה ,ואת עודף הנוצות מצאנו על המזווה. כל בוקר נערך מצוד אחריהן והכנסנו אותן בעדינות ואחר כבוד לכלוב. וכך חוזר חלילה כול בוקר, הכנריות משוטטות ברחבי המטבח ,נוגסות מהלחם ,משילות נוצות ולשלשת לכל עבר.
רק בדיעבד ולאחר שנעלמו דרך החלון לנצח ,בשיחת אקראי, נשאלנו על ידי תורמת הכלוב, אם השכלנו לסתום את הפרצה ממנה ברחו הכנריות, באשר היא, התייאשה מהכלוב וזו בעצם הייתה הסיבה למתנה הנדיבה.
וגם דגי זהב ניסינו לגדל לשמחת הילדים. דגים כפי שלמדנו מתפריטים, מופיעים בטבע במקומות רטובים כמו ימים ונהרות. אולם כידוע לכל אב ואם מדובר בבעלי חיים המוגשים בדרך כלל עם לימון וצ'יפס במסעדות המתמחות במאכלי ים, לשם הם מגיעים מבריכות מים דלוחים בהם מגדלים אותם למאכל.
זן אחר של דגים, שאינו מיועד למאכל, הינם הדגים שנועדו להחליף בלונים ואקדחי קפצונים. כלומר דגים למטרה חינוכית. ההורים המסורים קונים אותם בחנות ומטילים אותם למיכל זכוכית שקוף לצהלת צאצאיהם זבי החוטם ,המנסים לצוד אותם באצבעותיהם . ההורים מנסים לקרב את יוצאי חלציהם לטבע ויצוריו ,אך בדרך כלל, בבוקר שלמחרת מוצאים אותם הקטנים כשהם צפים בסגנון שחיית גב ללא תנועה. חייהם הקצרים של דגי הזהב באקווריום הביתי ,אינו מקרב את הילד לטבע אלא לחברה קדישא.
כן, היה גם צאצא ממשפחת הקנינים, כלב קטן שאומץ בשעתו כניסיון אחרון אחרי הטרגדיות של הכנריות ודגי הזהב ,וגם הוא החליט לשוטט מתחת לגלגלי מכונית חולפת בניסיון לבדוק את לחץ האוויר בצמיגיה.
כך שעיקרון אי הכנסת בעלי חיים לבית התפתח בצורה רציונאלית. בכדי לרכך את העיקרון עדיין הותרו יוצאים מין הכלל; טמגוצ'י וחיות בסרטים מצוירים של וולט דיסני.
הייתי מסיים בשלב זה את הגיגי אלמלי אותו עניין קטן שבגינו ,בכלל החלטתי להעלות את הנושא בבוקר חורפי זה על הכתב והוא מכונת האספרסו המשוכללת שלי.
כמי שקפה מהווה 20ֵֵֵ אחוז מנוזלי גופו, וקפה אספרסו הוא חלק אינטגראלי ממהותו הפיזית [ועל כך בהגיג נפרד] ניצבת מאז ומתמיד ,כמו מנורת שבעת הכנים בבית המקדש ,מכונת אספרסו על השיש במטבח.
בכדי לא להלאות. המכונה החדשה שנבחרה בקפידה אחר שהאיטלקייה הקודמת שבקה לאחר שרות נאמן של 15 שנה ונלקחה למחסן הגרוטאות ,כשדמעות זולגות על לחיי הנפרדים ממנה בנפנוף מטפחת לחה.
החדשה כדרכן של חדשות המגיעות לביתו של גבר מבוגר שזה עתה נטשה אותו הקודמת עולמית, צרה יותר במותניה. ברק מתכתי ,צורה נאה ,המסתירה היטב את פגמיה. הכול נעשה בכוונת מכוון לרכוש את אמון המתאבל הטרי שנפרד זה לא מכבר מזו שהייתה לצידו זמן רב וסיפקה את צרכיו יום וליל ללא תלונה. ובכן ,לאחר שהראיתי לאשתי את נפלאות הפילגש החדשה שהבאתי למטבחנו לאחר פטירתה של ברטה הישנה: מסך דיגיטאלי ,הפעלה בנגיעת אצבע ,היכולת לטחון את הפולים בשקט ועוד כהנה וכהנה ,חזרנו לשגרה.
אך מסתבר שלא לאורך זמן.
בבוקר, הפעלתי את הצעירה בנגיעת אצבע קלילה. והיא, החדשה במקום להפיק קפה ריחני על אתר, חרצה לשון בצורת הודעה כתובה על הצג "יש להוסיף מים למיכל המים", ניחא. אפילו הצדקה ראיתי לכך. חדשה, משוכללת, ובכל אופן מים צריך לספק לה, לא נורא.
שלפתי את המיכל ומלאתי בו מיחם, הכנסתי את המיכל במקומו, וחיכיתי לכוס האספרסו הריחני שלי. אך לא! הצג המכסיף הודיע לי בחיוך ,"יש להוסיף פולי קפה למיכל טחינת הפולים". ודאי! כיצד יכולתי לצפות שהמכונה תפעל ללא שאחדש את אספקת הפולים ללועה הרעבתני.
פניתי למזווה, חיטטתי ,התכופפתי ומצאתי את שקית קילו הקפה ,פתחתי אותה בנמרצות של בוקר המהולה בעצבנות של מי שקם כבר לפני עשרים דקות וטרם לגם אפילו כוס אספרסו אחת כמובן שמחצית הקילו התפזרה על רצפת המטבח ויצרה שטיח גרגרי חום. קיוויתי רק שאיסוף הגרגרים יסתיים בטרם תצטרף האישה לפולחן הבוקר.
במהירות אספתי את שאריות פולי הקפה שלא הצלחתי לטאטא ,מתחת למקרר והכנסתי אותן למיכל הרעב, שהודה לי בהודעה דרמתית
"מיכל הפולים מלא הפעל את המכונה"
לחצתי קלילות על צג כוס האספרסו המופיע בחזית המוכספת. ציפיתי לשמוע את הקול הנכסף של טחנת הפולים ולחוש את ריח הטחינה עולה באפי.
מה גדולה הייתה תדהמתי ,אכזבתי, כאשר במקום כוס אספרסו מהבילה ,זכיתי בעוד כותרת מטופשת על צג המכשיר היומרני
"יש לרוקן את מיכל הקפה שנטחן "
אותם עודפים שהצטברו מאמש. פתחתי בלאות את המתקן הוצאתי את מיכל הריקון והגרתי שיירי קפה טחון אל פח האשפה ,שטפתי את המיכל והכנסתי אותו שוב לתוך המוכספת צרת המותניים , תקוותי להפיק ממנה כוס אספרסו ,הבוקר ,הייתה כמו הסיכוי של אלמן זקן עשיר לקבל מחסדי אישה צעירה שנשאה לו ,לפני שניסתה את כרטיס ויזה הזהב שלו בכיכר המדינה.
ואכן הלחיצה הבאה על הכלה החדשה הפיק הודעה זוהרת נוספת
"יש לרוקן את מיכל הנוזלים שמתחת למגש "
מכיוון שעשיתי בחיי עסקאות גרועות יותר ,החלטתי לדון בכנות במצב החדש עם זו שלצידי .
"ראי" אמרתי לרחל ,"אספרסו כבר לא יהיה לי כל בוקר מהחדשה ,אבל להשקות אותה מים ,צריך! להאכיל אותה בפולים ,צריך! לרוקן את הנוזלים שלה ,צריך! להחליף שיירים מוצקים ,צריך! אם כך אני מציע שנחזור לחיות מחמד ,ארכוש לי כלב קטן ,איתו אוכל לצאת כל בוקר כדי שיוכל לעשות את צרכיו ,לשתות ,לאכול ,ועד שיסיים כל אלה כבר אגיע עימו תוך כדי טיול הבוקר לקפה ג'ויה ,אלגום אספרסו ואשוב. "
בוקר טוב ואספרסו ריחני לכולנו.